נעליים (אבל מעץ…)

ידוע לכולם שנעליים זו חולשה. לא צריך להגיע למספרים של איזמרלדה מרקוס, מספיק להציץ בארון של אישה ממוצעת ולגלות אוסף נעליים מכובד. יש משהו בנעליים (וגם תיקים, וגם תכשיטים…) שעושה לנו טוב. נעליים אפשר למדוד ולקחת הביתה גם אם עלינו קצת במשקל, והראש טיפה כואב, ועצבנו אותנו בעבודה, ויצא לנו פצעון באמצע המצח, וצריך לקחת את האוטו לטיפול, ולקבוע תור לשיננית ועוד ועוד ועוד. נעלים עדיין יצליחו לשפר את מצב הרוח ולהעלות חיוך.

פעם, לפני שהעולם הפך להיות מתועש, עשו נעליים לפי אימום מעץ. יש המון אימומים כאלו שמעלים חיוך על פני כל מי שרואה אותם, ובמיוחד אם הוא אוהב יצירה. נסו לדמיין איך נראה חדר מלאכה של יצרן נעליים, או חייט, או שען – או כל מי שעשה עבודה איכותית ביד במאה הקודמת – נכון שזה מסקרן? בתור יוצרת זה מסקרן פי שניים לראות אנשים שמלאכתם היא ממש אומנות עושים את העבודה הזו בכלים המסורתיים.

לי יש זוג אימומים שקניתי לפני כשנה אשר מוצגים לראווה על המדף אצלי בחדר העבודה. זו הסיבה שכל כך אהבתי את אתגר הוינטאג' שקיבלתי החודש – זוג אימומי נעליים נוסף שאפשר להתפרע איתו. האימומים שקיבלתי הם אימומי וינטג' הולנדים שהשתמשו בהם להכנת ועיצוב נעליים. אגב, ככל שמידת האימום קטנה יותר, כך הוא נחשב נדיר יותר ואימומי מגפיים ומידות ילדים הם אוצרות וינטאג' של ממש.

כיאה לנעליים בנות יותר מ-50 שנה, הן מגיעות עם כל סימני הזמן והעבודה עליהן. המתכת כבר חלודה (מה שמוסיף לה אופי לדעתי) ואפילו חלקי הפלסטיק הקטנים לא גורעים מהיופי שלהן.

את הלכה שהיתה עליהן יחד עם כל הלכלוכים הורדתי בעדינות עם נייר שיוף 0.

הפעם החלטתי לנצל כל נעל לפרוייקט אחר. הנעל הראשונה הפכה להיות מתלה. אפשר כמובן להבריג מתלים לתוך העץ של הנעל, אבל אני העדפתי להשתמש בבורג ארוך במיוחד ולהעביר אותו בתוך הצינור שמקובע כבר בתוך האימום. אני מנחשת שהצינור הזה עזר לקבע את האימום בזמן העבודה על הנעל.

את האימום עצמו שימנתי עם שמן פשתן – העץ שתה בצמאון את השמן ושינה את הגוון שלו לגוון עמוק ועשיר.

הלכתי לתלות את האימום על הקיר ומיד השתמשתי במתלה.

באחד החורים השחלתי סרט ירוק כדי להוסיף למתלה שלי קצת אופי.

עבור האימום השני דמיינתי משהו שונה לגמרי – ביקור בהום סנטר הפיק שלל ברגים ומנורת קליפס אחת. שלב הרכבת הפאזל החל…

ככה נראה שולחן העבודה שלי באאמצע ההרכבה. פירקתי את הקליפס, פירקתי את השקע והתחלתי לשחק. אז מה אם המנורה היא בכחול?

ריסוס של האהיל בצבע ספריי כסוף כרום הביא את הגוון בדיוק למה שרציתי – והנה לכם המנורה במלוא תפארתה ממבט עליון.

וגם בפרופיל…

באימום הזה השחלתי שרשרת כסופה והוספתי ניטים בחורים הקיימים:

אולי זה בגלל הקימורים של האימום, אולי זה בגלל מרקם העץ, אבל מרגע שהמנורה יושבת לי על השולחן אני לא יכולה שלא ללטף אותה מדי פעם…
כבר כתבתי בפוסט על אתגר הוינטאג' הראשון, אבל הנה זה שוב – מפעם היא חנות וינטאג', עתיקות ויד שניה המתמחה בכלי בית, טקסטיל, רהיטים, פריטים משלימים וארכיטקטוניים שנאספים בארץ ובאירופה. כל הפריטים שלהם הם פריטים מקוריים, אותנטיים וייחודיים – ועל רובם ניכרים הגלגולים והשימושים הקודמים שלהם (מה שהופך אותם ליפים ומיוחדים לטעמי).
החנות ממוקמות בשוק הפשפשים התוסס והציורי בחיפה, פתוחה 6 ימים בשבוע (כל יום, כולל שבת, חוץ מיום שני) עם מלאי מתחדש על בסיס יום-יומי. תציצו באינסטגרם שלהם ומבטיחה לכן שתמצאו שכיות חמדה שמיד תרצו לאמץ.

באתגר השתתפו עוד בלוגריות – ממליצה להציץ גם אצלן כדי לראות עד כמה הדמיון יכול להביא למחוזות חדשים.

• אפרת מ-PrettySo
• דפי מ-"משומשו"
• רני מ-40-DIY

מעבר לאתגר הזה אני ממשיכה לטייל בארץ – ביום שישי האחרון ביקרתי בארטיקה בעיר העתיקה בבאר שבע, בהמשך החודש אהיה בויטרינה בכפר ויתקין והתווספה גם סדנת קופסאות נוספת לקראת פורים במודיעין. כל הפרטים ממש כאן בלוח הסדנאות.  יש גם סדנת תיק צד נוספת אצלי וכמובן עוד סדנאות שמתבשלות ברגעים אלו – נרתיקים וארנקים, מיני אלבום מזוודה, מחברת מידורי עם עור ונייר ועוד שלל פנטזיות…

להתראות עד לפוסט הבא,

קרן.