אני תולעת ספרים מדופלמת. כן, כזו ששומרת ספרים אהובים וקוראת אותם עשרות פעמים אחר כך (עד כדי כך שאני אפילו זוכרת משפטים ופסקאות בעל פה). כזו שלא מתחילה לקרוא ספר חדש אחרי השעה 10 בלילה כי אם זה ספר טוב אז אין סיכוי שאני אלך לישון לפני 4 בבוקר… כזו שתמיד יש לה איזשהו ספר בהישג יד או בתיק.
ספרים זו אהבה ישנה – אני זוכרת איך קיבלתי אישור בכיתה ד` לקחת ספרי ספריה של כיתה ו` כי סיימתי לקרוא את כל הספרים לגיל שלי שהיו שם. אני זוכרת גם איך אישרו לי לקחת שני ספרים בבת אחת, כי ספר אחד הייתי מסיימת כבר בדרך הביתה – פשוט הולכת עם האף בתוך הספר…
אצלינו במשפחה שבוע הספר הוא שבוע כמו כל שבוע אחר בשנה, כי ספר זה משהו שקונים בלי סיבה ולא צריך בשבילו שבוע מיוחד. כשהייתי בתיכון, יום כיף עם אמא כלל לנסוע לדיזנגוף סנטר (הקניון היחידי שהיה אז בארץ) לסרט בקולנוע, סיבוב בחנות ספרים ולקינוח פיצה בפיצה האט. קניות של בגדים התחילו בשלב יותר מאוחר…
כשהתחתנתי ועשיתי עם ארז חשבון בנק משותף, תיאמנו עמדות לגבי בזבוזים והוצאות שוטפות. אני הודעתי מראש שספרים = אוכל. אני יכולה לחיות בלי לקנות נעליים ובגדים, אבל אין מצב שאני מפסיקה לקנות ספרים…
בשלב מסויים, לפני 10 שנים בערך, הפסקתי כמעט לגמרי לקרוא בעברית. מה לעשות שהז`אנר האהוב עלי הוא רומנים (וקצת ספרי מתח)? קצב התרגום של ספרים כאלו בארץ פשוט לא הספיק ולאט לאט התחלתי לקרוא יותר ויותר באנגלית, עד שהיום זו השפה העיקרית שאני קוראת בה. אני זוכרת עד היום שלקח לי כמה ימים טובים לסיים את הספר הראשון באנגלית (Mackanzie`s Mountain של Linda Howard – מומלץ!) ובגלל שזה היה (במקרה) הספר הראשון בסדרה, הייתי חייבת לקרוא את ההמשך ולדעת מה קורה עם שאר הדמויות…
מאז, המחלה רק התגברה – כדי לא להוציא יותר מדי כסף על ספרים אני קונה אותם משומשים בחנויות יד שניה בארץ או מזמינה אותם מחנויות ספרים משומשים בחו"ל. רק את החדשים ביותר אני מזמינה כשהם טריים ומוסיפה אותם לאוסף.
כשאני חושבת על זה, אני אוהבת בכלל את המילה הכתובה – את הצורה של הטקסט, הפונט או המרקם. עברית, אנגלית, יפנית או הינדית – זה ממש לא משנה. הדפים הכי יפים בעיני לעיצוב אלבומים הם דפי רקע של טקסט – אף פעם לא נמאס לי מהם והם מתאימים כמעט לכל עיצוב.
ככה נראית הספריה של הספרים שלי במרתף – רק רומנים ומתח (הספרים נמצאים כבר בשתי שכבות והמדף לא רחב מספיק בשביל שכבה שלישית…)
יש בנוסף עוד שתי ספריות של עברית ועוד מדפים אצל הבנות בחדר ובמרתף לספרי ילדים, עוד מדף לספרי יצירה וכמובן שידת המדפים ליד המיטה שכבר נראית ככה:
כל פעם אני מעלה עוד ועוד ספרים מהמרתף עד שכבר אין מקום – ואז מורידה חלק מהם וחוזר חלילה…
אפילו עשיתי על ההתמכרות הזו פעם דף באלבום:
הפעם מצאתי את הפתרון האולטימטיבי – חוסך מקום ובלאגן והרבה יותר שימושי…
תכירו – הנה הגאדג`ט החדש שלי – מכשיר ה-Kindle מבית Amazon!
הוא דק ושטוח, יש לו מקום ל-1500 ספרים (בגירסא הגדולה יותר שלו יש מקום ל-3500 ספרים אבל לי הגודל הפיזי שלו כבר נראה מסורבל), הוא בגודל של עטיפת סרט של DVD, יש לו סוללה שמספיקה לקריאה במשך שבוע, ניתן להוריד אליו ספרים מהמחשב או לקנות אותם בפורמט דיגיטלי ישירות מהמכשיר מאמזון (ותוך 60 שניות הוא כבר על המכשיר מוכן לקריאה), הוא מספיק קטן כדי להכנס לתיק בלי בעיה, הוא יודע אפילו להקריא את הטקסט בחלק מהספרים (נהדר בזמן נסיעה באוטו כשהידיים תפוסות).
המסך שלו ממש לא נראה כמו מסך של מחשב נייד אלא הוא בטכנולוגיה שונה (שקוראים לה e-ink) שלא מאירה את המסך (ולכן לא מעייפת את העיניים בכלל) והמסך נראה הרבה יותר חד ולבן. ניתן להוסיף הערות ותגיות לספרים ולמסמכים (משהו שאין סיכוי שהייתי עושה על ספר אמיתי!), לסמן היכן סיימתי לקרוא ואפילו לחבר אליו אוזניות ולשמוע קצת מוזיקה תוך כדי… בקיצור, אני מאוהבת!!! יש לו גם חסרון אחד – אי אפשר למיין את הספרים לפי ספריות אלא רק להוסיף להן תגיות ולחפש לפיהן (וזה קצת מסורבל כשיש מעל 500 ספרים במכשיר) אבל אמזון הבטיחו למצוא לזה פתרון בגירסת העדכון הבאה. גם ל-Barnse&Noble יש מכשיר משלהם שהוא יותר סקסי – כי הוא צבעוני עם מסך מגע – אבל אי אפשר להוריד אליו ספרים מחוץ לגבולות ארה"ב, אז מה הוא שווה בכלל?
המחיר של הקטנצ'יק הזה הוא בסביבות ה-260$ – אבל כבר חסכתי כסף בכל עלויות המשלוח של הספרים החדשים שאני כבר לא צריכה לשלם! קניתי אותו חדש וטרי ב-ebay (כי אמזון שולחים אותו להרבה מדינות אבל עדיין לא לארץ) לפני חודש והוא הולך איתי מאז לכל מקום. אפילו קניתי בשבילו נרתיק עור ורוד (אלא מה?).
בנסיעות ב-subway בניו-יורק ראיתי לא מעט אנשים שיושבים וקוראים במכשירים כאלה, וכמובן גם בשדות התעופה. מישהו יודע מתי כבר יתחילו להוציא גירסאות דיגיטליות של ספרים בעברית?
החסרון של המכשיר המתוק הזה הוא שהוא ממכר… עצם העובדה שאפשר לקרוא ולקרוא ולקרוא בלי להפסיק (ובלי להחזיק את הספר פתוח) גורמת לזה שאני הולכת לישון יותר מאוחר ממה שכבר התרגלתי ושאני מבלה פחות מול הפורומים/בלוגים/אינטרנט בגלל שיש לי ספר טוב שמחכה לתורו.
לפחות לא הייתי צריכה לשבור את הראש לפני הנסיעה איזה ספרים לקחת ואיפה אצליח לדחוף אותם במזוודה (או על אילו ספרים אוותר ואשאיר לאורך הדרך במטוס או במלון) – אני פשוט לוקחת את כל הספריה שלי איתי!
אני עדיין בארה"ב – יום אחרון לכנס – אני מתכוננת לעלות מחר על המטוס שיביא אותי דרך ניו-יורק עד לרומא ומשם בשלוש רכבות לנאפולי לכנס היצירה. תאחלו לי שיעבור רגוע בלי הפתעות…
קרן.
אגב, ברור לכם שהפוסט הזה נכתב מראש בארץ, נכון? אין מצב שהייתי שולחת את ארז לצלם את הספריה בארץ ולשלוח לי את התמונה במייל רק בשביל הפוסט הזה
פרפרים 