אתגר חודשי – דף בנושא ישראליות (מאי 2008)

ברוח חגיגות ה-60 לישראל, האתגר החודשי הפעם היה ישראליות – או "מה זה ישראלי"…
הנושא לא קל ואפילו קצת טעון ונתתי כמה רעיונות להתחיל להפעיל את הראש…
מה מאפיין אצלך ישראליות? צפירה של יום זכרון? חדשות כל שעה? חוצפה? תושיה? מנגל? משחקי ילדים בחצר עם כל השכונה?
יש לך איזשהם זכרונות ילדות הקשורים ליום העצמאות? מטס בשמיים? ביקור בבסיס צבאי? שירות בצבא?אצלי צצה המילה "צבא" בכל פעם שאני חושבת על ישראליות. יכול להיות שזה נהיה היום פחות רלוונטי, אבל זה מה שאני גוררת איתי מהילדות.

כל שנות ילדותי היו מוקפות במדים – אבא שלי היה איש קבע במשך 25 שנה. אני עוד זוכרת סיפורים מאמא שלי איך היא ילדה אותי כשאבא שלי היה בסיני, איך הוא נפצע והיה מאושפז כמעט שנה, יש לי תמונות בתור תינוקת על המיטה בבית החולים כשאבא שלי מגובס, אבל אני דוקא נזכרת בדברים הקטנים והמאוחרים יותר: הרנו הצבאית הקטנה עם החלונות שנפתחים בזוית, ליל סדר בבסיס צבאי עם הילדים של כל החברים, אבא מצחצח נעליים כל יום מאוחר בערב לפני שהוא הולך לישון, ימי כיף בגדוד או שבת בבסיס, ואפילו מגורים בשכונת אנשי צבא ביבנה. מדים היו תמיד חלק מן ההווי היום-יומי וזה חלק בלתי נפרד מהישראליות שלנו (או שלי לפחות) – אני שירתי 7 שנים בצבא (ועד היום מתרגשת לראות מדים לבנים של חיל הים – למרות שכבר הולכים איתם ביום יום ולא רק בטקסים),  שם פגשתי את בעלי שעדיין בקבע, יש לי גיס נוסף  בקבע ועוד אחד מ"פ בגולני שעושה מילואים יותר מחודש בשנה. אפילו הבנות שלי רגילות לאבא שנוסע וחוזר על מדים וכשהוא על אזרחי הן יודעות שיש לו חופש. כל העם צבא וכל הצבא עם – בהחלט נכון אצלינו במשפחה.
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
ניסיתי שהדף לא ישדר יותר מדי "צבאיות" – כלומר לא לבחור בפתרון הקל של דפים בצבע ירוק זית ושחור. לטעמי השילוב של ירוק זית עם ורוד מעושן עדיין משדר "צבאיות" אבל לא כבדה. הורוד המעושן היחידי שמצאתי היה בד ואז עלה הרעיון של לעצב דף "תפור". היה לי מוזר לשים כותרת באנגלית לדף בנושא "ישראליות" ולכן בחרתי בכותרת עברית. האותיות נחתכו ב-Craft Robo שלי – סוף סוף אני מתחילה להשתמש בו באמת! לפונט קוראים "גולני" – כמה מתאים לנושא . ולמי שלא מזהה, אילו כפתורים אמיתיים של מדים – במשפחה של אנשי צבא אף פעם לא חסרים כאלו כפתורים…
200555_690
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
משעשע אותי לראות איך היינו פעם לבושים ומה היתה האופנה – רק המדים נשארו מעודכנים כמו היום. לא להאמין איזו רזונת הייתי…(כן, אני זו שנשענת על אבא שלי).
קרן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s