מטרה טובה

לפעמים פשוט צריך סיבה מספיק טובה כדי ליצור – והפעם הסיבה היתה כרטיסים למכירה לטובת ילדי אומנה בכפר הירוק. הוצאתי שאריות של ניירות, את סטאק ראש השנה של אושרת קורן ואת הכרטיסיות שקיבלתי לראש השנה השנה ובשנה שעברה מרעותא. כשעובדים על יצירת כמה כרטיסים ברצף, מסתבר שהקצב יותר מהיר ויש פחות התלבטויות. כבר מצאתי את עצמי בעבר עובדת ערב שלם על כרטיס אחד וזה היה שינוי מרענן.

הבסיס לכל הכרטיסים הוא קארדסטוק קראפט, בכולם הדבקתי שארית של נייר מדוגם בתור מסגרת פנימית ואז התיישבתי להחליט מה יהיה בכל אחד מהכרטיסים מכל הקישוטים שאספתי.

IMG_20170908_111304~2 (Large)IMG_20170908_111314~2 (Large)

הבלטה חמה עם אבקת הבלטה ורודה על קארדסטוק חום שוקולד עם חותמת "שנה טובה" של קסם שימושי:

IMG_20170908_111424~2 (Large)IMG_20170908_111440~2 (Large)

לפעמים שעם הוא התוספת המושלמת:

IMG_20170908_111518~2 (Large)IMG_20170908_111521~2 (Large)

ואם רוצים כבר צבע, אז שיהיה הכי צבעוני שאפשר:

IMG_20170908_111609~2 (Large)IMG_20170908_111613~2 (Large)

מדבקות ראש השנה של יעל יניב על קארדסטוק ירוק:

IMG_20170908_111638~2 (Large)IMG_20170908_111644~2 (Large)

רק שכבות – לפעמים לא צריך יותר מזה.

IMG_20170908_111720~2 (Large)

והרביעיה הסוגרת:

IMG_20170908_111759~2 (Large)IMG_20170908_111814~2 (Large)

תליה של הכרטיסיה עם חוט ושני אטבים מיניאטוריים:

IMG_20170908_111817~2 (Large)

IMG_20170908_111820~2 (Large)

לפעמים הרקע כבר עושה את הכל בעצמו…

IMG_20170908_111823_01~2 (Large)

כרטיסיה נפלאה של אינדיאנית בעיצוב של מיקוש:

IMG_20170908_111826~2 (Large)

חלק גדול מהשבוע הקרוב אני הולכת לבלות בחנות של נתנאלה – לוקחת חופש מהעבודה והולכת לשחק בחנות. למי שלא יודעת, הולך להיות השבוע היריד של נתנאלה – יריד מספר 15!

29164504

בתור חובבת יצירה מושבעת, אין דבר מהנה  יותר מאשר לתת לי לבלות בחנות יצירה (במזגן!) ועוד לקרוא לזה עבודה (-: מה שכן, כבר הזמנתי לי foot massage ליום ראשון אחרי היריד. נסיון העבר מלמד אותי שזה הדבר הכי נכון אחרי 4 ימים של 16 שעות על הרגליים…

לא לדאוג, הכנתי כבר פוסט נוסף של מתנות לקראת השנה החדשה, מן הסתם זמן פנוי השבוע לא יהיה לי יותר מדי.

שתהיה שנה נפלאה ויצירתית!

קרן.

 

 

מודעות פרסומת

משהו קטן ליד הקפה

משנה לשנה נהיה לנו יותר קל לשלוח את הבנות לבי"ס – כבר לא צריך להסיע, הן מסדרות לבד את התיק ואחראיות להתארגנות הפרטית שלהן.  זה עדיין לא אומר שאין את המשברים הקטנים של הבוקר (לא מוצאת את הספר/מפתח/נעלים…) אבל זה מאפשר לנו ההורים להתארגן במקביל אליהן יחסית ברוגע.

דבר אחד שאף פעם אני לא מצליחה לעשות זה לשבת לשתות משהו (או לאכול) לפני היציאה לעבודה. בראש אני כבר מדמיינת את כמות הפקקים שהולכת וגוברת ככל שאני משתהה בבית ואין שום סיכוי לשבת בנחת ולבזבז דקות יקרות של חוסר פקק. מאז שנפתחו ליד הבית שלנו גם תיכון חדש וגם עוד בי"ס יסודי, ישנה חצי שעה שבה היציאה מהחניה הופכת להיות משימה בלתי אפשרית. כן, אני יודעת שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום – אבל לא חשובה יותר משקט נפשי וכביש פנוי.

אחרי חודשיים של חופש נהדר ורגוע, החזרה לשיגרת הלימודים אומרת גם חזרה לקצב שונה בבית. הרוגע של הבוקר השתנה למקצב זריז יותר, שעות הצהריים עמוסות בסידורים, שעות אחר הצהריים מתמלאות בחוגים ושיעורי בית, והערב נהיה עמוס בשאריות של כל מה שלא הספקנו במשך היום. ואני עדיין מפנטזת על בוקר רגוע שיש בו זמן לשתות את הקפה בלי להסתכל על השעון.

מי שעוקב אחר הבלוג שלי יודע שאחד המקצועות שאני הכי מעריכה הוא ההוראה והמורות של הבנות שלי זכו לקבל ממני מתנות שונות במשך השנים. אני מתארת לעצמי שהבוקר שלהן עמוס לפחות כמו שלי ואפילו יותר – אני בוחרת להתחיל לעבוד מוקדם כדי להימנע מהפקקים. הן די חייבות להגיע לבית הספר בתחילת היום ואין להן את הפריבילגיה של להגיע באיחור. קפה רגוע של בוקר? זה באמת נראה כמו חלום. מה גם שלמורה אין אפילו שולחן משלה אז בכלל אין על מה לדבר על פינה רגועה פרטית משלה.

הפעם החלטתי להתחיל את שנת הלימודים עם משהו סמלי – שאולי יתן למורות הרגשה של רוגע לפני יום הלימודים הראשון. רגע לפני כל הבלאגן…

IMG_20170902_183341~2 (Large)

התגיות תוכננו והודפסו על ידי ונחתכו עם פאנץ' תגית.

 

IMG_20170902_183400 (Large)

הקופסאות נחתכו עם תבנית חיתוך בקאטלבאג – אל תתנו לגודל הקופסא להטעות אתכם, היא ממש קטנה…

IMG_20170902_235535~2 (Large)IMG_20170902_235638~2 (Large)IMG_20170902_235705~2 (Large)

ומה בתוך הקופסא? 3 עוגיות לוטוס. מתה על העוגיות האלו…

IMG_20170902_235814~2 (Large)

ככה צריך להיראות הבוקר של כ-ו-ל-ם !!!

IMG_20170903_000739~2 (Large)

מכיוון שאצל אור בית הספר קטן, הכנתי קופסאות לכל הצוות. אצל מאי שלחתי רק למחנכת (בכל זאת יש יותר מ-60 מורים בצוות) ורק לי הטילה וטו. היא טוענת שאני עושה לה פדיחות עם המתנות האלו… אולי היא תתרצה עד ראש השנה (-:

מחכה לי שנה עם בגרויות של אור, שנה אחרונה של חטיבה אצל לי ושנה אחרונה של יסודי אצל מאי. לא פשוט… שתהיה שנת לימודים נפלאה ופוריה – לתלמידים ולמורים.

קרן.

יצירה משותפת

בדרך כלל אני יושבת ליצור לבדי – קל  לי יותר להתרכז כשאין לי מישהו באיזור שמסיח את תשומת הלב שלי. לפעמים הבנות שלי מבינות את הרמז ומשאירות אותי לבד – ולפעמים הן מתיישבות לידי כדי לראות מה אני עושה ונכנסות לעניינים. חומרי יצירה לא חסרים לנו בבית – לכן זה לא פלא שהן יוצרות גם לבדן במשך השבוע.

אחד מהדברים שאני זוכרת בתור ילדה זה את אמא שלי תופרת במכונת התפירה. אני ממש זוכרת את המסלול של השחלת החוט במכונה לפי הדרך שבה היא משחילה, אני יודעת לעשות קשר בקצה החוט כמו שתופרות מומחיות עושות ואני אפילו זוכרת את הטקס של לפתוח את המכונה ולהחזיר אותה למקום. אני מקווה שגם הבנות שלי תזכורנה את הדברים האלו כשהן תהיינה גדולות יותר.

הזכרונות הללו נתנו לי רעיון לסדנת אמהות וילדות – שתי נפשות שתופרות ביחד מוצר אחד. הן מחליטות ביחד על שילובי הבדים, גוזרות ביחד ותופרות ביחד. בעצם, אין לי שום בעיה שהילדות תעשינה את הכל והאמהות תהיינה שם כדי לתמוך ברגעים המאתגרים. מן חוג אמא – זמן איכות לאמא ובת. זה יכול להיות גם אמא ובן (אם תמצאו בן שיסכים לבוא לסדנת תפירה) או אבא ובת.

מה תופרים? תיק גב! התיק נסגר עם גומיה וכפתור מקדימה, יש לו שני חלקים בצבעים שונים (ניתן כמובן לבחור את שילוב הבדים הרצוי בסדנא) מבד ריפוד עבה ורצועות בשחור או אפור בהיר.

IMG_20170604_170354 (Small)

התיק שטוח בחלקו העליון ונפוח בחלקו התחתון כדי שיוכל לשאת בתוכו דברים בלי לעוות לו את הצורה.

IMG_20170604_170404 (Small)

לתיק יש ביטנה מלאה מבד כותנה (גם את בד הביטנה אפשר יהיה לבחור בסדנא).

IMG_20170604_170439 (Small)

ולקינוח, שתי רצועות כתף מתכווננות עם פרזול כסוף ולולאת תליה.

IMG_20170604_170701 (Small)

גודל התיק 32 ס"מ X 32 ס"מ – מספיק בדיוק לשבת על הגב בלי להגיע עד הישבן.

למי מיועדת הסדנא?

  • זו סדנת מתחילות, היא מיועדת לכאלו שמעולם לא תפרו במכונה, או שיש להן ידע בסיסי בלבד (זה נכון לגבי האמהות וגם לגבי הילדות). אחד המועדים הוא למבוגרות מתחילות בלבד ושני מועדים הם לאמהות+בנות.

מה אורך הסדנא?

  • הסדנא בת 3-3.5 שעות.

מה צריך להביא?

  • עקרונית אין צורך להביא כלום (חוץ מאשר מצב רוח יצירתי). אם יש לכן מכונת תפירה, מומלץ להביא אותה כי תמיד עדיף להתנסות בתפירה עם המכונה האישית המוכרת.

מתי מתקיימת הסדנא?

  • הסדנאות תתקיימנה בתאריכים הבאים:
    • יום חמישי 15 ביוני בשעה 18:00 אחה"צ – אמהות+בנות בסטודיו כישורים ברחובות
    • יום שישי 16 ביוני בשעה 9:00 בבוקר – מתחילות (מבוגרות בלבד, ללא ילדות) בסטודיו כישורים ברחובות
    • יום שישי 16 ביוני בשעה 14:00 בצהריים – אמהות+בנות בסטודיו כישורים ברחובות
    • יום חמישי 20 ביולי בשעה 18:00 אחה"צ – אמהות+בנות בגני תקווה
    • יום שישי 21 ביולי בשעה 9:00 בבוקר – אמהות+בנות בגני תקווה

כמה זה עולה?

  • מחיר הסדנא הינו 280 ש"ח לאמא+בת שתופרות תיק אחד ביחד. בסדנת המתחילות (שישי בבוקר) המחיר הוא 280 ש"ח למשתתפת.
  • הרישום מותנה בתשלום דמי רישום של 50 ש"ח בחיוב טלפוני. סכום דמי הרישום יקוזז ממחיר הסדנא ושאר התשלום יתבצע בזמן הסדנא במזומן/צ'ק או אשראי. ניתן לבטל עד שבוע לפני הסדנא ולקבל בחזרה את דמי הרישום. דמי הרישום לא יוחזרו במקרה של ביטול של פחות משבוע לפני הסדנא.

איך נרשמים?

  • שולחים מייל ל-kparparim@gmail.com עם התאריך הרצוי, שם מלא ומספר טלפון.

להתראות בסדנא!

קרן.

מידורי

מה זה מידורי? מידורי היא בעצם ארגונית אישית המכילה מחברות פנימיות – כל מחברת יכולה להיות בנושא אחר, עם דפים שונים ובעיצוב שונה. מבחינתי המידורי שלי הוא בעצם הכלבויניק שלי. אני מכניסה לתוכו הכל – החל מלוח שנה וכלה בתכנון סדנאות. אני אוספת בו קבלות, פתקים, תזכורות, רעיונות שקופצים לי לראש, תכניות לשנה הקרובה – ועוד המון דברים שאחרת פשוט היו יושבים לי באיזשהו כיס בתיק, במכנסיים או בארנק (עד שהייתי שוכחת איפה שמתי אותם ומתעצבנת כל פעם מחדש).

IMG_20160408_235153 (Small)

נכון שיש אפליקציית יומן בסלולרי, וגם אפליקציה לפתקים. וגם אפליקציה לתזכורות – אבל לכי תזכרי איפה רשמת משהו. ועדיין אני רושמת פתקים, עושה רשימות ואוספת קבלות בארנק…

IMG_20160408_234939 (Small)

כל מי שפגש אותי בחודש האחרון ראה את המידורי שלי – אני פשוט משוויצה בו בכל הזדמנות. לא צריך לקנות לו מילוי בכל שנה – אני פשוט מדפיסה בבית במדפסת הביתית עוד דפים למחברת (ויצרתי לי כבר את התבניות המתאימות), כורכת אותה ומחליפה את הקיימת. יש לי רעיון למחברת חדשה? אין בעיה, כבר מוסיפה לי עוד אחת. הכנסתי במידורי שלי גם 7-8 מחברות ביחד.
IMG_20160407_091347 (Small)
קניתי דף חדש מהמם ולא יודעת מה לעשות איתו? נהדר, אני כבר עושה ממנו עוד מחברת. וגם את המדבקות המתאימות כבר הכנתי. איזה כיף!
למידורי שלי יש חמש מחברות פנימיות – מחברת יומן שבועי, מחברת יומן חודשי, מחברת תזכורות, מחברות תכנון סדנאות עם דפי נקודות ומחברת כללית עם דפי שורות. את כל אחת מהמחברות אני יכולה לשלוף החוצה לעבודה בנפרד, או להחליף כאשר היא מלאה. הוספתי לו גם מחזיק לעט, כיסים פנימיים ועוד שלל הפתעות. עטפתי אותו בכריכת עור ומאז אני לא זזה בלעדיו – ממש שומרת בו הכל.
ארגונית כזו פשוט דורשת מדבקות שימושיות בשבילה, לא? קצת רקעים, קצת קישוטים והרבה מדבקות לשימושים שונים – יום הולדת, תור לרופא, קניות בסופר, ארוחה במסעדה, תור לשיננית, תזכורות וסימניות.
עבור כל האטבים, הקליפסים והסימניות הוספתי גם כיסים ומתלים.

את אהבתי למידורי, לנייר ולסדנאות איחדתי לכדי סדנת נייר חדשה בה גם אתן תוכלו ליצור מידורי משלכן. תבחרו את צבע העור הרצוי, תחתכו ותחוררו אותו במקומות המתאימים, תוסיפו לו מתקן אחיזה לעט, תייצרו 5 מחברות (יומן שבועי, יומן חודשי, תזכורות, שורות ונקודות), תכינו כיסים ומקומות אחסון וכמובן גם תקשטו בעזרת מגוון וואשי טייפ. אה, ותקבלו גם כל מיני אטבים, קליפסים וסימניות כדי לשמח את הלב (-:  לאחר הסדנא תקבלו גם קישור להורדה של קבצי PDF להדפסה בבית של מחברות נוספות.

עושות סדר לקראת פסח? הארגונית הזו תעזור לכם לעשות סדר בחיים, לשמור את כל הפתקים והרשימות במקום אחד ובדרך גם ליצור ולקשט.

עכשיו לתכלס…
  • אורך הסדנא הינו 3.5 שעות, אין צורך בידע מוקדם עם עבודה בנייר או עור (אגב, לכל מי שרוצה להשתמש בדמוי עור יש גם אפשרות כזו, רק תודיעו לי מראש).
    • יום שלישי ה-18 ביולי בשעה 16:00 אחה"צ אצל נתנאלה
    • יום שלישי ה-22 באוגוסט בשעה 20:00 (תל אביב – בחנות של רעותא)
    • יום שלישי ה-5 בספטמבר בשעה 20:00 (תל אביב – בחנות של רעותא)

* רוצות להשתתף בסדנא אבל יש לכן כבר תוכניות בתאריכים האלו? שלחו לי מייל ולפי הביקוש אפתח מועדים חדשים (ולכל המתעניינות, זו סדנא שאפשר להעביר גם באמצע השבוע בשעות הערב)

  • עלות הסדנא הינה 250 ש"ח למשתתפת (בסדנאות באיזור המרכז בלבד).
  • אין צורך להביא כלים או חומרים – הכל יסופק בסדנא.
  • הסדנא מתאימה גם למתחילות
  • איך נרשמים?
ההרשמה כרוכה בתשלום מראש של 50 ש"ח בכרטיס אשראי, שאר התשלום יתבצע בזמן הסדנא.
במקרה של ביטול בשבוע שלפני הסדנא, דמי ההרשמה לא יוחזרו.
להרשמה יש לשלוח מייל ל-kparparim@gmail.com עם תאריך הסדנא הרצוי ומספר טלפון ליצירת קשר.
להתראות בסדנא!
קרן.

מאחורי הקלעים

הפעם החלטתי לחלוק אתכם קצת מתהליך היצירה שלי מאחורי הקלעים – מה אני עושה כשאני מבשלת איזשהו רעיון עד לשלב שאני מחליטה לפרסם סדנא.

בדרך כלל זה מתחיל מרעיון, משהו שצץ לי בראש ולא מרפה. ברוב המקרים זה משהו שאני מתה לנסות בעצמי ולעיתים זה אפילו הופך לאובססיה… הרעיון הפעם היה ארנק – ראיתי ארנק של אחת ממעצבות התיקים המוכרות בארץ שהזכיר לי בצורה מדהימה גיזרה של ארנק שהעברתי בסדנת מתחילות לפני כארבע שנים. את הגיזרה לארנק ההוא אני מצאתי במגזין יפני שהייתי מנויה עליו בזמנו אבל ראיתי אותו מאז צץ בכל מיני מקומות נוספים. בקיצור, הגיזרה של הארנק היתה דומה להפליא לגיזרה ההיא, אבל עם פרופורציות שונות וחלוקה פנימית שונה. עד כאן העובדות – מפה מתחילה האובססיה…

הנה דוגמא של הארנק שלי מלפני ארבע שנים:

p2

p1

הדבר הראשון שאני עושה זה לשבת ולתכנן. יושבת עם סרגל אריסטו (ובמקרה זה גם עם מחוגה), קרטון דופלקס לגיזרה, עפרון וסכין יפנית. יושבת ומחשבת גדלים, פרופורציות, כיסים ובעיקר פונקציונליות. שלא יהיה עבה מדי אבל עדיין שימושי, שיהיו בו מספיק כיסים לכרטיסי אשראי, פתקים, כסף קטן ושטרות – ועוד אינספור פיצ'פקס שמסתובבים בארנק (לפחות שלי).

IMG_20160227_123125 (Small)

מימין תוכלו לראות את הגיזרה מהסדנא המקורית מלפני ארבע שנים – משמאל כבר נמצא הפרוטוטייפ הראשון. בדרך כלל עבור המודל הראשון אני משתמשת בחומר זול יותר (במקרה הזה ויניל לבן) ובמקום תפרים אני משתמשת בשדכן סיכות. ככה אני מייצרת לי דגם בכמה דקות רק כדי לוודא שהגדלים והפרופורציות נכונים – ואם משהו שגוי, פשוט משנים. לפעמים השינוי אומר שינוי בגיזרה ואז חותכים חלק חדש ומייצרים מודל גירסא II, או שפשוט מפרקים את הסיכות ומחברים מחדש במיקום שונה. לפי הגירסא הזו אפשר לנסות לתכנן מיקום של סוגרים (תיקתקים, סוגרים מגנטיים ורוכסנים) ולקבל אישור ראשוני אם הגיזרה מתאימה.

IMG_20160226_005643 (Small)

אחרי שאישרתי לעצמי שאני בכיוון הנכון, הגיע הזמן לתפור את המודל הבא – אני לוקחת בד בעובי דומה לבד שבו אשתמש במוצר הסופי ומנסה את הגיזרה על באמת. פה אני כבר רושמת את כל השלבים האמיתיים של בניית המוצר – איפה צריך להשאיר פתח כדי להפוך, איפה להאריך את הכיס כדי שכרטיס האשראי לא יבלוט החוצה, איפה צריך להוסיף לשונית כדי להסתיר את שולי הרוכסן ובאיזה אורך רוכסן בכלל להשתמש.

לפעמים זה המודל האחרון לפני שאני ממש מנסה לבנות את הארנק עם הבדים היפים שבסוף יצטלמו לפוסט על הסדנא – ולפעמים המודל הזה הוא רק עוד שלב בדרך (כמו הפעם). אחד השלבים פה יותר מדי מסובך ומדוייק מכדי להוסיף לסדנא עמוסת פרטים והחלטתי לשנות את החלוקה הפנימית כדי שתהיה שימושית עוד יותר ועוד יותר קלה לביצוע.

image (Small)

אין לי עוד תמונה של הארנק הגמור – זה עוד מחכה לרגע הפנוי הבא אחרי שאסיים את הצילומים לנרתיק שאני בונה לסדנא הבאה. למזלי הוא כבר אחרי כל השלבים הללו – אפילו כבר תפרתי אותו. במקביל סיימתי מודל ראשון לסדנת אלבום ומודל מעשי לסדנת ארגונית מידורי. חכו להתפתחויות…

קרן.

לימודים

אומרים שמי שלומד ומפעיל את המוח מקטין את הסיכוי שלו לחלות במחלות כמו אלצהיימר. מבחינתי זו פשוט עוד סיבה טובה ללמוד. כל החיים למדתי משהו – בין אם זה במסגרת אקדמית ובין עם זה למען ההנאה והסקרנות האישית שלי. אפשר לומר אפילו שחלק גדול מהידע שלי ביצירה נצבר מלימוד עצמי של הדרכות ומאמרים באינטרנט וכמובן גם מניסוי וטעיה.

לפני שנה, למשל, החלטתי שאני לומדת לשחות חתירה – נמאס לי לשחות חזה ושכולם יעקפו אותי. גם בגיל 40+ אפשר ללמוד טכניקה חדשה. עשרה שיעורים בשחייה חופשית בסנגון TI (ועוד עשרות שעות אימון עצמאיות בבריכה) הביאו אותי למצב שאני שוחה חתירה בתור הסגנון המועדף עלי. 40 בריכות עם מוזיקה באוזניים והתנתקות מהעולם החיצון. עכשיו כשאני עוברת לשחות חזה אני מגלה שזה לא מהיר לי מספיק. מסתבר שיש לי קוצים בישבן גם כשאני צפה בבריכה…

השנה החלטתי שאני שאני לומדת לתפור תיק מעור ביד – למדתי תפירת תיקי עור במכונה לפני שנתיים ומאוד נהניתי מהתהליך, אבל תסכלה אותי העובדה שאני לא יכולה לעשות את זה בבית (לפחות לא בלי מכונת תפירה תעשייתית). המכונה הביתית יכולה לתפור עור דק בלבד, וגם אז זה מסלול יסורים שמשלב מחט מיוחדת לעור, רגלית טפלון, חוט מיוחד והרבה קללות ותסכולים בדרך.

את הסדנא הזו עשיתי ביחידה ללימודי חוץ של בצלאל בתל אביב – 8 מפגשים חד שבועיים, ביקור בבוסקילה עורות ולא מעט שעות עבודה ידניות.

אפילו לבחור את העור היתה משימה קשה, אבל בסוף בחרתי בעור חום משומן – זהו עור שעובר תהליך שימון ועם הזמן גם משתפשף ומקבל אופי.

IMG_20151218_104150~2 (Small)

בכיתה הכל כבר היה מוכן לקראתנו – ואני זכיתי לשבת עם עוד נלהבות כמוני לתפירת תיקים ועורות (אפילו היו שם שני בנים!) וליצור את תיק חלומותינו.

בתור פרוייקט ראשון הכנו נרתיק מעור צמחי (עור אמיתי שעבר עיבוד צמחי ולכן ניתן להטביע בו סימנים) עבור כלי העבודה.

b91 (Small)  b9 (Small)

פטנט אחד שלמדתי מקורסים קודמים הוא לסמן את כלי העבודה. כשכולם מקבלים את אותו סט כלים, קל מאוד להתבלבל ולקחת כלי שאינו שלך. פה התגייס לעזרתי הוואשי הורוד – לא ניתן לפספס מהם כלי העבודה שלי…

בדיקה אחרונה שכל הפינות מעוגלות יפה – ואז הוספנו לחצניות.

IMG_20151130_195641 (Small)  b3 (Small)

על הנרתיק שלי אני הטבעתי את המילה "פרפרים" (אלא מה?) ומילאתי את ההטבעה בצבע הדפס כסוף.

b4 (Small)  b5 (Small)  b6 (Small)

והנה תמונה קבוצתית של כל הנרתיקים:

b1 (Small)

כל אחד צבע אותם בצבע שונה והחתים עליהם סימנים שונים.p8 (Small)

אחרי שהבנו את הרעיון תכננו את התיק – היו לנו הגדרות כלליות של מבנה התיק אבל כל אחד לקח את זה לכיוון שלו מבחינת סוג העור, הדפסים, עובי העור והגוון.

אני רציתי את התיק שלי עשוי מעור קשיח, עם תפירה מודגשת, רצועות שמתאימות לכתף שלי ולנוחות שלי, ועם מספיק מקום למחשב הנייד. כל אחד מחלקי התיק נחתך ידנית לפי הגיזרה שבניתי, על החלק הפנימי עשיתי הדפס מנוקד עם צבע הדפס מוזהב.

IMG_20151228_212027 (Small)

את הסוגר תפרתי עם חוט שעווה וחיברתי לחצנית (עם פרפר כמובן) שחיכתה לי שנים בבית במיוחד למאורע הזה.

a2 (Small)

התחלתנו לאט לחבר את חלקי התיק זה לזה – קודם מדביקים ולאחר מכן תופרים.

a1 (Small)

והנה הוא במלוא הדרו – תיק לתפארת שעומד יפה בכוחות עצמו. כמובן שהיו גם רגעי שבירה – תנסו לחשוב כמה חורים חיררתי את התיק עבור התיפורים…

out (Small)

והנה גם הצצה פנימה – לתיק יש חצי ביטנה עליונה שחיברתי אליה כיס תפור מבד עבור הטלפון.

in (Small)

לא נותר לי אלא לומר תודה ענקית למדריכה האלופה שלנו, ליהיא לסקר, שלקחה את הקבוצה העליזה, מלאת הרצונות והחלומות וניתבה אותה ליעד הסופי בנחישות ובאהבה עמוקה ליצירה. תוכלו לראות את שאר התיקים של המשתתפים בעמוד של ליהיא בדיוק פה – וגם להירשם לקורס הבא אם עשיתי לכם חשק.

בינתיים אני המשכתי כבר לקורס המשך של ארנק מעור (שמסתבר שהוא יותר מאתגר אפילו מהקורס של התיק). אחר כך אני הולכת ללמוד קצת על וידאו ושיווק. לך תדע מה עוד מחכה לי השנה.

בלי שום קשר, עשיתי סדר בניירות השבוע ובזמן המיון נתקלו עיני בשילוב הבא – כרטיסיה על דף מודפס. כנראה שהתת מודע מנסה לרמוז לי משהו. מנסה לגלות מה…

IMG_20160130_180850 (Small)

ולסיום, אתן גם לומדות משהו השנה? אולי זה יתן לי רעיון לשנה הבאה…

קרן.


עדכון סדנאות – בעקבות בקשות של בנות, ניתן לעשות את תיק המתחילות בסדנת המתקדמות ולהיפך. בקיצור, תגיעו לאחת הסדנאות ותחליטו  לפי הידע שיש לכן בתפירה איזה תיק אתן רוצות לתפור – את גירסת המתחילות או את גירסת המתקדמות.

IMG_20160125_020831 (Small)  IMG_20160125_020905 (Small)

התאריכים הקרובים:

  • יום שישי ה-5/2 בשעה 9:00
  • יום חמישי ה-11/2 בשעה 19:00
  • יום שישי ה-12/2 בשעה 9:00

שאר הפרטים נמצאים ממש כאן.


 

אתגר מעשי

יש משהו בעץ שמשדר חמימות – אולי זו הקרבה לאדמה, אולי זה הקשר לטבע, אולי זה טיב המוצר, לא יודעת למה אבל לרוב יש לי חשק לגעת במוצר שעשוי מעץ. לפעמים זה נגמר בקוץ אבל לפעמים זה נגמר בליטוף אוהב והרגשה חמימה בלב.

יש משהו באחסון שמשדר סדר – אולי זה ה-OCD שלי שפורץ במקומות ספציפיים בלבד, אולי זה הרצון לראות איך הכל נמצא במקום, אולי זו האשליה שמישהו יבוא ויסדר את הבלאגן במקומי, לא יודעת למה אבל לרוב יש לי חשק לגעת בכלי אחסון. לפעמים זה נגמר בכלום אבל לפעמים זה גם נגמר בלקחת הביתה עם חיוך על השפתיים.

עכשיו תתארו לעצמכם מה הרגשתי כשקיבלתי לידיים ארגז מעץ… גם אחסון וגם עץ, היש שילוב טוב מזה?

מפעם היא חנות וינטאג`, עתיקות ויד שניה בשוק הפשפשים בחיפה. יש שם אוסף של כלי בית, טקסטיל ורהיטים שגבי ועינת מלקטות מהארץ ומאירופה. מסוג החנויות שבא לך לגור בהן, או לפחות להשכיר חדר לכמה ימים. בימים האלו אפשר להספיק ללטף את כל החפצים ולדמיין שהם שלך, ואם לא, לפחות לדמיין שיש לך מספיק מקום בבית עבור כולם. לכל מי שמחפשת מגירת דפוס גדולה אותנטית, החנות שלהן היא הכתובת. הבטחתי לעצמי שאחרי הטירוף של היריד של נתנאלה אני אתכנן שבת בשוק בחיפה ואין ספק שזה יכלול עצירה אצלן ועוד כמה דברים לאוטו בדרך חזרה…

לפני חודש קיבלתי מייל מהחנות בו הן הציעו לי להצטרף לאתגר הוינטאג` הגדול – הן ישלחו לי מוצר וינטאג` לפי רצונן ואני אעשה איתו מה שבא לי ואכתוב על זה פוסט. מזמן לא נתנו לי אתגר כזה כייפי עם יד חופשית לעשות מה שבא לי. כמובן שהסכמתי ולאחר תיאום טלפוני הגיע השליח עם ארגז עץ חום. כשהארגז הגיע אני הייתי במדריד לנסיעת עבודה קצרה. ביקשתי מבני המשפחה לשלוח לי תמונות של הארגז מכל הזוויות והעברתי זמן בחו"ל בפנטזיות על מה אעשה עם הארגז כשאחזור.

130

כשהגעתי לארץ מיד הלכתי ללטף את הארגז, אבל כיאה לארגז עץ ישן ועצבני קיבלתי קוץ בתור קבלת פנים. החלטתי שמה שחסר לו לארגז הוא קצת תשומת לב והתחלתי להוריד ממנו בעזרת נייר שיוף את השכבה העוקצנית בתוספת אבק, לכלוך וצבע חום.

131

לאט לאט התחילו להתגלות השכבות התחתונות מבעד להסטוריה שהארגז צבר במשך השנים. בדרך הספקתי גם לשייף את הלק על הצפורניים…

132

השלב הבא היה לשמן את העץ – השתמשתי בשמן פשתן וחתיכת בד כותנה – הארגז ספג את השמן כמו ספוג ולאט לאט התחיל להוציא את היופי שלו לאור. סוף כל סוף אפשר היה ללטף ולקבל יחס בחזרה…

133

134

אחת השאלות החשובות היא איך להרים או לסחוב את הארגז. בהתחלה חשבתי על הוספת ידיות חבל בצידי הארגז, אבל לא התחשק לי לקדוח (בשעה 23:30 בלילה גם השכנים שלי לא היו אוהבים את זה) וגם לא היה לי אף חבל. מה שכן היה לי זה שאריות עור שצברתי מפרוייקטים שונים. עור ועץ הולכים ביחד? בטח שכן! חבילה של ברגים קטנים מוזהבים, מרצע ומברגה חשמלית זה כל מה שהיה דרוש כדי לחבר ידיות לארגז וגם להוסיף עור בפינות – גם כדי להגן עליהן אבל בעיקר בשביל היופי.

135

טאטאתי את רצפת המרתף, כיביתי את האור והלכתי לישון בשתיים לפנות בוקר עם חיוך מאוזן לאוזן. רק יוצרות (עייפות) מכירות את החיוך הזה… בבוקר קמתי והלכתי להציץ שוב על הארגז. תמיד כשאני מסיימת עבודה אני צריכה להתרגל אליה – אחרי שנת לילה לפעמים הדברים נראים אחרת. לפעמים אני אוהבת את מה שיצא בלילה אבל לפעמים – כמו הפעם – אני מרגישה שמשהו עדיין חסר.

הסתכלתי על הארגז שוב באור יום והחלטתי שהוא נראה כהה וקודר מדי. הצבע שאני חושבת שמשתלב הכי יפה עם חום הוא טורקיז. לא רציתי להתחיל לצבוע אותו ולאבד את כל העבודה שהשקעתי עם השמן, אבל הוא בהחלט היה זקוק לזריקת צבע. עם לא מעט דפיקות לב התחלתי לפרק את הקרשים העליונים של הארגז.

136

מסתבר שמסמרים ישנים וחלודים יכולים להיות מאוד עקשניים, אבל אני הייתי עקשנית אפלו עוד יותר.

137

חתכתי רצועות של בד כותנה בצבע טורקיז בהיר, הידקתי אותן עם אקדח סיכות לקצה הקרש והתחלתי ללפף אותן עד לסופו ושם הידקתי שוב.

138  139140

עטפתי קרש אחד והתרשמתי. במחשבה שניה, אולי עדיף לקפל את הרצועות במרכזן, לגהץ ואז לעטוף את הקרש.

141

פירקתי את העטיפה, גיהצתי וחיברתי מחדש. ככה נראו ארבעת המוטות שלי לאחר העטיפה:

142

חיברתי מחדש את המוטות לארגז עם ברגים ארוכים והחזרתי את קישוטי העור בפינות. הוא כבר נראה יותר טוב… הדבר האחרון שרציתי להוסיף הוא מחיצה פנימית. אמנם לא היה לי קרש עץ מיותר אבל לקחתי קרטון עבה שעטפתי בבד וקיפלתי באמצע. את הקרטון העטוף חיברתי לדפנות הארגז באמצעות שאריות עור נוספות.

144

עכשיו רק הייתי צריכה להתאפק עד שיהיה מזג אויר יפה לצילום בחצר. סתאאאם, האמת היא שהייתי צריכה לחכות ליום שבו אני חוזרת הביתה כשיש עדיין אור יום בחוץ (-:

145

146147148

הארגז די גדול (60X40 ס"מ)  ויכול להכיל לא מעט דברים. ניסיתי לראות איך הוא ישתלב עם חומרי תפירה – נראה לא רע!

149150151

אז מה  היה לנו? אתגר אחד, כמה קוצים, ידיים משומנות, חיוך עייף וסיפוק ענקי. גבי ועינת, תודה על ההזדמנות ועל האתגר – אני כבר מחכה לאתגר הבא!

קרן.