מצלמה

בשבוע שעבר התיישבתי מול שולחן העבודה עם הרעיון ליצור אלבום עם קופסא. רוב האלבומים המוכנים נשמרים להם על המדף בין הספרים (או אי שם בתוך המגירות והארונות) ובקושי זוכרים שהם שם. אבל אולי אפשר גם אחרת? אולי אפשר ליצור אלבום בתוך קופסא שתוכל להיות מוצגת בזכות עצמה? מן קופסא כזו שכל מי שיראה ירצה להסתכל מקרוב ועל הדרך יבין שיש בתוכה עוד משהו ששווה גם להסתכל בו.

ככה התחילה ההרפתקה של הקופסא – למרות שבפועל הכל התחיל דוקא מגודל האלבום. רציתי אלבום שאפשר לשים בו תמונות סטנדרטיות של 10X15 ס"מ ואפילו להרשות לכמה עמודים להישאר ריקים כדי להוסיף כיתוב וקישוטים. מפה לשם התחלתי לתכנן אלבום אקורדיאון ואחר כך אלבום מפל ולבסוף ארזתי את שניהם בכריכה אחת שקשורה עם סרט.

כדי לרמוז על תוכן הקופסא, החלטתי לייצר קופסא בצורת מצלמה. הפתיחה היא ע"י הרמת החלק העליון של הקופסא.

הקופסא כולה בנויה מקארדסטוק שחור עבה במיוחד (360 גרם) שנשאר יציב וקשיח, את המכסה של הקופסא עם שעם דק.

   

האלבום הוא יחסית דרמטי בגלל הרקע השחור אבל הדפים בפנים דוקא די רגועים.

שני כיסים קטנים בכל אחד מצידי האלבום:

במרכז האלבום יש מצד אחד אלבום מפל:

ולידו אלבום אקורדיון שאפשר לדפדף בו לצד שמאל:

או לצד ימין:

מי שרוצה לעשות לעצמה גם סט כזה של אלבום וקופסא מוזמנת להצטרף אלי לאחד מהתאריכים הבאים:

• יום שישי ה-30 ביוני בשעה 9:00 אצל נתנאלה בחולון – הסדנא מלאה (ניתן לשלוח מייל לרשימת המתנה למקרה של ביטול)
• יום שישי ה-14 ביולי בשעה 9:00 אצל נתנאלה בחולון – הסדנא מלאה (ניתן לשלוח מייל לרשימת המתנה למקרה של ביטול)
• יום שישי ה-11 באוגוסט בשעה 9:00 אצל נתנאלה בחולון

מה עוד צריך לדעת?

• אורך הסדנא הינו 4 שעות.
• עלות הסדנא הינה 300 ש"ח למשתתפת
• מומלץ להביא לוח קיפול וטרימר/גליוטינה. אם אין לכם, תוכלו להשתמש בלוחות הקיפול ובגליוטינות שיהיו לשימוש כללי בסדנא.
• אין צורך להביא תמונות – ניתן להוסיף אותן מאוחר יותר בבית.
• הסדנא מתאימה גם למתחילות – אין צורך בידע קודם בעבודה בנייר.
• בסדנא יהיו כיבוד קל ושתיה חמה וקרה.

 איך נרשמים?

• להרשמה יש לשלוח מייל ל-kparparim@gmail.com עם תאריך הסדנא הרצוי, שם מלא ומספר טלפון ליצירת קשר.
• ההרשמה כרוכה בתשלום מראש של 50 ש"ח בחיוב טלפוני בכרטיס אשראי, שאר התשלום יתבצע בזמן הסדנא.
• במקרה של ביטול בשבוע שלפני הסדנא, דמי ההרשמה לא יוחזרו.

להתראות בסדנא,

קרן.

 

מעשה בנייר

אחת השאלות הכי נפוצות ששאלו אותי כשעמדתי מאחורי הדלפק בדוכן של נתנאלה (חוץ מאשר "נתנאלה פה?") היתה "מה עושים עם זה?". בדך כלל שאלו על חותמות אבל היו גם הרבה ששאלו על הנייר. חלק גדול מהמבקרות בדוכן כבר הגיעו עם רשימת קניות מוכנה מהבית ולא היה צריך להסביר להן כלום, אבל היו לא מעט משוטטות שפשוט באו לבדוק מה מוכרים במקום הזה שיש בו כל הזמן תור. הגדילו לעשות שני השוטרים שהסתובבו לאבטח שלא הבינו למה יש תור בדוכן שמוכר סלוטייפ. לך תספר להם שוואשי טייפ יכול להיגמר בהתמכרות קשה…

אז נכון שהמחשבה האוטומטית לכל יוצרת שרואה דפים מדוגמים זה דפי אלבום או כרטיסי ברכה, אבל אפשר עוד הרבה מעבר. הנה דוגמא לעבודה נוספת שאפשר לעשות עם נייר – למרות שהנייר לא המרכיב העיקרי כאן, הוא בהחלט מקפיץ את העבודה לטעמי.

שנים אני זוכרת את קופסת התפירה של אמא שלי אצלינו בבית מלאה בכל מיני אביזרים. זה היה כשעוד היתה לנו מכונת תפירה זינגר בתוך ארון נפתח, כזה שבדלת שלו יש תאים לסלילים ומחטים. מאז אמא שלי עברה לברנינה על השולחן, יש לה חדר עבודה משלה עם מספיק מדפים ומקומות אכסון לכל דברי התפירה ואני ירשתי את הקופסא. חלק מהכיף בעבודה הזו בהחלט היתה העובדה שאני מעצבת משהו שיש לו גם הסטוריה פרטית אצלינו במשפחה. אגב, אפשר למצוא קופסאות חדשות כאלו במגוון מקומות בארץ בעלות של כ-300 ש"ח. לא זול במיוחד אבל גם לא מחיר מטורף מדי.

לא רציתי לצבוע את כל הקופסא כי מאוד אהבתי את צבע העץ (וגם כי לשייף את כל הלכה מכל הפינות והחלקים זה יותר מדי עבודה). החלטתי בסוף לצבוע רק חלקים מסויימים, לשדרג את הידיות ולרפד את תוכן התאים. זה התחיל בקטן…

הדבר הראשון שעשיתי זה מילולית לפרק לקופסא את הצורה. הכלי הכי חשוב פה זה מברגה חשמלית (או מברג למי שיש כוח ומרץ). את המיני מברגה הנטענת הזו ארז קיבל במתנה לאחד מימי ההולדת אחרי שהתחתנו. את מספר הפעמים שהוא השתמש בה מאז אפשר לספור על אצבעות יד אחת. אני, לעומת זאת, לא עוזבת אותה במנוחה. היא נהדרת לרהיטי איקאה ולרוב עבודות ההברגה – כולל הברגה בקירות גבס.

קודם כל פורקו הדלתות. מהדלתות פירקתי גם את ידיות האחיזה וקדחתי עבורן שני חורים חדשים בצידי הקופסא כדי שאפשר יהיה למשוך אותה לצדדים ולפתוח אותה בנוחות.

אחר כך התפניתי לפרק את כל החיבורים בין הקומות.

בגלל שיש פה הרבה חיבורים (12 חיבורים סה"כ) , היה חשוב לזכור מי חוזר לאן. עקרונית אמורים להיות סה"כ 3 גדלים שונים אבל לא רציתי לקחת סיכון ולגלות שבדיוק כשאני מחברת את החיבור האחרון אחד הברגים לא מגיע בדיוק לחור שלו כי הוא לא תואם בגודל.

תראו מה גיליתי מאחורי החיבורים – זה רק מראה בת כמה הקופסא ומה היה הצבע המקורי שלה…

משם עברתי לפרק את הידית – ואז כבר כל הקומות יכלו להתמוטט…

בחרתי אילו חלקים אני רוצה לצבוע, שייפתי אותם בעדינות עם נייר שיוף כדי להסיר את הלכה והנחתי על משטח הצביעה.

עכשיו הגיע הזמן להחליט על הצבע…

שכחתי שנייר עיתון נדבק ומוריד צבע על הצבע הטרי אז החלפתי את המצע לשקית ניילון. אפילו את הידיות צבעתי מחדש בצבע לבן והעמדתי על בורג לייבוש.

מה נשאר? לחכות בסבלנות שהצבע יתייבש, למרוח לקה שקופה על הדלתות והחיבורים, ולחבר הכל מחדש…

את ידיות העץ המקוריות צבעתי בלבן וחיברתי לצדדים. במקום הידיות למעלה חיברתי ידיות קרמיקה לבנות שקניתי באיקאה.

ואיפה הנייר אתם שואלים? אז תפתחו את הקופסא… הנה הקומה הראשונה:

והנה כל המגדל:

וקצת מקרוב:

לדעתי זה נראה הכי יפה כשזה מלא:

את הנייר הדבקתי עם דבק דו צדדי – רציתי לשמור לעצמי את האפשרות לקלף את הנייר ולהחליף אותו בלי לגרד אותו מהתחתית (מה שהיה קורה אם הייתי משתמשת בדבק נוזלי על כל התחתית).

אז הנה, עוד פרוייקט עם נייר. נשארו לי לא מעט שאריות מהליין הזה וישר עברתי לפרוייקט הבא – בפוסט הבא…

קרן.

פס יצור

נראה לכן שהספיק לי מנייר? לא סתם סיפרתי שפתחתי פס יצור – מרגע שהתחלתי לשחק עם הניירות כל פעם קפץ לי רעיון נוסף.  כמובן שעשיתי גם מיני אלבום – איך לא?

האלבום נפתח לשני הצדדים:

וכשהוא פתוח:

לקחתי את לי לכמה דקות לאוסף תמונות מאולתרות…

האותיות והמילים של יעל יניב כמובן מהליין החדש:

בחרתי להפוך את כל התמונות לשחור לבן כדי שיבלטו על רקע הפרחוניות הצבעונית של הדפים של נתנאלה:

גמרתי עם האלבום – וחזרתי לנצל את שארית הניירות לעוד קופסאות – ממש עד החתיכה האחרונה… הקופסא הזו נראית די תמימה מבחוץ:

אבל אז פותחים אותה… (ההדרכה כאן)

בכל קופסא עם מכסה ניתן לחתוך חלון כדי שאפשר יהיה להציץ פנימה:

בפנים יש סוכריות לקישוט עוגות:

כאן סיימתי רשמית את חבילת הדפים של נתנאלה והמשכתי בשוונג לדפים של טווילינגן. הדף הראשון קופל כדי לייצר תאים (הנה ההדרכה) – ארבעה חורים בפינות וסרט שמחבר – והרי כלי הגשה פתוח. הוופלים (או בפלות?) האלו היו טעימים…

גם האריזה הבאה מורכבת מקיפולים וחורים בפינות – אבל הפעם הקיפולים הם כלפי פנים והקופסא סגורה. כל מה שצריך זה לחלק את הדף ל-9 ריבועים ולגזור את ארבעת הריבועים שבפינות. בארבעת הריבועים החיצוניים שנשארו מוצאים את נקודת המרכז על הפיאה החיצונית ומקפלים אליה את שני הצדדים. מחוררים חורים למעלה וזהו!

זו בדיוק הצורה שרוצים לנסות עם דף שיש לו מסגרת מעניינת.

מה יש בפנים? כל מה שרוצים. אני מילאתי את הקופסא בעדשי שוקולד…

את שאר הדפים קיפלתי ויצרתי מהם מחיצות עבור קופסא מלבנית מוכנה מקרטון חום. בתא אחד שמתי תגיות שחתכתי מדף התגיות מהדפים של טוילינגן, ובשאר התאים יש חוטים ומיני אטבים – כל מה שצריך עבור ערכה למישהי שאוהבת לתת מתנות.

ובאותו רעיון עם חלוקה אחרת:

ולא לשכוח את המכסה כמובן (תליון האייל הוא מ-etsy.com – נסו לחפש כאן).

נתנאלה הביאה חיתוכי קרטון חדשים ומקסימים של איילים שחשבתי לכסות עם נצנצים אבל טרם הספיקותי…

ומה לגבי מכסה כזה?

האותיות של יעל יניב כמובן…

פה כבר ההתלהבות הפכה שוב לאובססיה (זה קורה אצלי לעיתים לא נדירות משום מה) ואת הקופסא הבאה יצרתי מהדפים עצמם (וגם את המחיצות כמובן).

המכסה עשוי משקף שקיפלתי לו את הצדדים.

פה כבר יש קופסא בתוך קופסא – ואוסף תגיות שגזרתי או פינצ`צ`תי עם פאנץ` תגית גדול מהשאריות של הניירות.

גם פה המכסה עשוי משקף – והקישוט היחידי הוא שרשרת הדגלים מהמדבקות של יעל.

ולקינוח – נשיקות (תרתי משמע). הקופסא עשוי מהדפים ובתוכה נשיקות מרנג ומילה אחת חשובה מאוד.

עד כאן – נראה לי שאני צריכה להגדיל את אוסף החברות שלי כדי לחלק כל כך הרבה מתנות וקופסאות – יש לי ארגז מלא בכניסה לחדר… בינתיים נגמלתי מקופסאות ועברתי לחיות (אבל עדיין עם נייר – חכו לפוסט הבא…).

להתראות ביריד ביום חמישי (וגם שבת עם הבנות). בדוכן של נתנאלה אפשר יהיה למצוא את הדפים שלה, אצל יעל יניב את המדבקות שלה ואצל אורית מטווילינגן את הדפים שלה כמובן. מה לא ברור?

קרן.

חצבת, אדמת, צהבת… ניירת!

גם ניירת זו מחלה – וחולה בה כל מי שנייר עושה לה טוב בלב. כל מי שנכנסת לכל חנות כלי כתיבה ומלטפת מעטפות ודפים, כל מי שקודם כל מחפשת את מחלקת הנייר בארטא ובמקום להביא מחו"ל שוקולדים מביאה ניירות עטיפה ומחברות. כמובן שאני מודה בפה מלא שאני חולה במחלה הזו – אבל זו מחלה כייפית. זו מחלה שגורמת לי לפתוח פס יצור בכל פעם שאני מקבלת את ההזדמנות להתענג על האובססיה הזו, כי מרגע שהתחלתי לשחק עם הניירות כל פעם קפץ לי רעיון נוסף.

להיות חברה של נתנאלה זה תענוג (לבד מהאישיות, החוויות, הסיפורים, הנסיעות…). אף פעם אין איתה רגע משעמם – היא מסוג האנשים שגורמים לדברים להתרחש מסביבה – ואם זה לא קורה אז היא לוקחת את העניינים לידיים. אין דפים כמו שהיא רוצה? אז היא תייצר אותם בעצמה. בדיוק עם הטעם האישי שלה, האהבה שלה לפרטים הקטנים ולשילובי הצבעים – וכמובן עם תשומת הלב של יוצרת שמעריכה גם את הפרטים הטכניים כמו עובי הדף. זכיתי לשחק עם הניירות החדשים שהיא מוציאה לכבוד היריד השבוע ולעשות בהם כל מה שעולה על רוחי. מובן שעשיתי אריזות וקופסאות – היש משהו כייפי יותר לעשות עם נייר כזה עבה? במיוחד עם נייר בעובי כזה שאפשר לקפל וליצור ממנו כמעט כל מבנה שרוצים. כמובן שאפשר ליצור גם מעטפות, תגיות וכרטיסים. מממממ… כבר עולה לי עוד רעיון בראש. מזל שצריך לישון לפעמים וללכת לעבודה אחרת לא הייתי יוצאת מחדר היצירה . אתם מוכנים? יש לא מעט תמונות ברצף הזה ואני מקווה שאספיק להשחיל עוד פוסט אחד השבוע. אחחחח, איפה הימים שפירסמתי שני פוסטים בשבוע באופן קבוע…

הדבר הראשון שעשיתי כשקיבלתי את הניירות (חוץ מאשר להיאנח באופן הכי פולני מתענג שיש, ללטף אותם ולהיאנח שוב), היה להיכנס ל-Pinterest ללוח ההשראה של האריזות שלי (הנה פה) ולעבור על כל ההדרכות לקופסאות מנייר שאספתי עד עכשיו. בחלקן השתמשתי בדיוק כמו בהדרכה ובחלקן פשוט הבנתי את העקרון ואז הלכתי ושיניתי את הרעיון כך שיתאים למידות ולמטרה שאני רוצה לעשות. זה התחיל במשהו שימושי לחלוטין – מתנה לחברה שהראתה סימנים של אוטוטו חולה…

בצד אחד תיונים ובצד השני עוגיות לוטוס קרמל – שווה להיות קצת חולים, לא? אולי הייתי צריכה להוסיף גם לימון מהעץ בגינה, שהרי ידוע שתה עם לימון שותים רק כשחולים…

את ההדרכה למנשא מצאתי כאן – המידות שונו כדי להתאים לעוגיות ולתיונים.

אם כבר בתה עסקינן, למה לא לתת כבר קופסת תיונים מלאה? פשוט מושכים מלמטה תיון והולכים להכין כוס תה. מה עושים כשנגמרים התיונים? מרימים את המכסה וממלאים מחדש…

ההדרכה לקוחה מפה – אפילו לא שיניתי את המידות.

הניירות אכן עבים ועמידים ולכן אפשר להכין מהם את האריזה עצמה בלי תמיכה נוספת – כמו למשל את אריזות הכריות האלו (ההדרכה מכאן).

הכיתוב מרמז על התוכן (עם האותיות הגדולות החדשות של יעל יניב) – מישהי רוצה נשיקות?

הדפים יכולים גם להיות רק נקודת הצבע על רקע נייטרלי של נייר קראפט חום:

מה דעתכן על אריזה בצורת קופסת גפרורים מוגדלת? הבנתי את העקרון של בניית הקופסא לפי ההדרכה כאן ואז תכננתי את הגיזרה מחדש לפי הגודל שרציתי.

התוכן של הקופסא יכול להיות  מגוון – אני בחרתי במתנה עבור חברה תופרת…

אפשר לבנות את כל האריזה מהניירות:

העקרון של הגיזרה נלקח מפה – אני שיניתי והוספתי עוד סגירה וכך זה נראה בשלב הבנייה:

קלוז-אפ על הצמיד – רצועת עור עם חרוזי לבבות מוכספות וסוגר מוכסף.

מה לגבי מחברות? קצת נייר קראפט לכריכה עם קישוט של נייר פרחוני ונייר מדפסת לדפים הפנימיים. אפשר לסגור עם כפתור או סתם עם קליפס (או לא לסגור בכלל). הכיתובים מהמדבקות החדשות של יעל כמובן…

את החיבור של הכריכה לדפים הפנימיים אפשר לעשות ע"י קשירה של חוט או ע" ניטים – מה שבא לכן.

ואם נוסיף גם עט תואם (מהאוסף הפרטי שלי) אז יש לנו סט מושלם.

אפשר לקחת קופסת מתכת ולהדביק עליה את הניירות:

ולא לשכוח להכניס מחיצות כדי שגם יהיה שימושי…

ואם כבר במחיצות עסקינן, למה לא לעשות קופסא עם מחיצות מהדפים עצמם? הקופסא התחילה את דרכה ככה:

וסיימה ככה (המכסה השקוף הוא דף שקף שקיפלתי במקומות המתאימים):

רוצים עוד מחיצות? בבקשה! אולי נייצר ערכת מסיבות? קופסת שעשוייה מדף נייר, מחיצות תאים מנייר תואם, קשיות נייר מפוספסות (נתנאלה), מנג'טים מנוקדים לקאפקייקס (בחנויות למוצרים חד פעמיים או חנויות אפיה) ודגלונים שעשויים מקיסמים והמדבקות של יעל יניב.

עכשיו רק צריך סיבה למסיבה…

עוד מחיצות? לקחתי קופסת מתכת שבה היה פעם סט עפרונות צבעוניים (לא קונה יותר עפרונות צבעוניים – תמיד בשליש הדרך נמאס כבר לחדד אותם, חלק הולכים לאיבוד ובסוף הסט כולו מוצא את עצמו בפח). מבחוץ הדבקתי נייר (אלא מה?)

ומבפנים? מחיצות לקלמר…

הנה עוד מחיצות… ט"ו בשבט מתקיים השנה ב-16 לינואר – אולי אפשר להביא קצת פירות יבשים ארוזים בצורה קצת יותר מעניינת מאשר באריזת הפלסטיק מהסופרמרקט?

או אולי באריזות כאלו?

את הגיזרה מצאתי כאן – פשוט הדפסתי אותה על הצד הלבן של הנייר, גזרתי וקיפלתי לפי הסימונים. אם המדפסת שלכן מתקשה להעביר דף עבה כזה, הדפיסו את הגיזרה על נייר רגיל, גזרו מסביב והשתמשו בדף בתור הגיזרה. את חוט התיל משחילים משני הצדדים ומעגלים את הקצוות כדי שלא יברחו וגם כדי שלא ידקרו את מי ששולח יד לקחת ממה שיש בפנים. אני שמתי בפנים חמוציות מיובשות – רואים את סימוני הגזרה?

אפשר גם לייצר סלסלות פתוחות (הגיזרה מכאן) – ניתן לשחק עם הגובה של הסלסלה או גודל הבסיס שלה.

ולקינוח, קצת מתוקים… פירמידה פשוטה (הגיזרה לקוחה מכאן – אפשר אפילו להוסיף חלון הצצה באחת הפיאות).

מדפיסים על הצד האחורי של הנייר, גוזרים ומקפלים. מחוררים חורים בפינות וקושרים סרט. אין פשוט מזה…

לא סיימתי עם הקופסאות – יש עוד כמה סוגים אחרים בפוסט הבא וגם מיני אלבום עם פתיחה שונה – עוד יום יומיים, מבטיחה!

את הדפים של נתנאלה ניתן לקנות במכירה מוקדמת באתר ולאסוף ביריד במחיר מנצח של 100 ש"ח ל-48 דפים. את המדבקות של יעל יניב ניתן יהיה למצוא אצלה בדוכן ביריד. למי שלא יודעת, היריד מתקיים במתחם התחנה החל מחמישי הקרוב אחה"צ ועד מוצאי שבת – הנה כל הפרטים:

אני מתכננת להתייצב בחמישי אחה"צ לבילוי עם חברות שמכורות כמוני לעולם היצירה – וביקור נוסף בשבת בבוקר עם הבנות. יהיה שמח!

לילה טוב,

קרן.

באיחור אופנתי (או סתם באיחור…)

אני פשוט שונאת לאחר. נקודה. אני שונאת להגיע למקום שכולם כבר הגיעו אליו לפני ואני האחרונה להצטרף, שונאת להסתכל בשעון ולראות שעבר הזמן בו הייתי אמורה כבר להגיע, שונאת להסתכל במחוגים ולדעת שמשהו כבר התחיל בלעדי, שונאת את ההרגשה שכולם נוסעים לאט כאילו שהם עושים לי דוקא. נראה לי שזו אחת הסיבות העיקריות שאני אוהבת לנסוע באוטו ולא להיות תלויה בתחבורה ציבורית – להיות אדון לזמן שלי ולא להיות תלויה בגחמות של מסלול הנסיעה. בתור חיילת בחובה הייתי נוסעת באופן קבוע באוטובוס – קו ארוך ומתיש שהיה נתקע בכל פקק בדרך. כדי לקחת מרווח בטחון ולא לאחר הייתי מגיעה תמיד חצי שעה לפני הזמן. צחוק הגורל הוא שאחרי שנכנסתי לקבע ומצאתי דירה במרחק 5 דקות הליכה ליד הבסיס, הייתי מתעוררת כל יום ברבע לשמונה ומצליחה בקושי בשניה האחרונה להגיע. בכלל, אני תמיד שמה לב איך כל מי שמגיעה לסדנאות שלי מרחוק מגיעה מראש עם מספיק מרווח זמן עד תחילת הסדנא כדי לשתות בנחת את הקפה עם הקרואסון, וכל מי שגרה באיזור בקעת אונו מגיעה בשניה האחרונה עם הלשון בחוץ. מי אני שאתלונן? הרי גם אני בדיוק ככה…

למה אני מתלוננת על איחור? כי את התמונות לפוסט ראש השנה שלי צילמתי לפני ראש השנה – ומאז לא מצאתי זמן פנוי לכתוב את הפוסט עצמו. בחודשים האחרונים אני נמצאת בעומס מטורף בעבודה – עומס בגלל עודף פרוייקטים מאוד מעניינים, כך שאני בכלל לא מתלוננת על זה – אבל אם קודם יכולתי למצוא חמש דקות במשך היום להציץ קצת בבלוג או לענות למיילים, עכשיו אין על מה לדבר כי בקושי יש לי זמן לאכול ארוחת צהריים. גם כשאני מגיעה הביתה המצב לא משתפר ואני פשוט לא מספיקה לעמוד באוסף הדרישות שאני מציבה לעצמי. זמן לכתוב בבלוג? זה בהחלט מותרות כרגע.  האמת היא שתכננתי לכתוב בשבוע שעבר – אבל שלוש אסיפות הורים בכיתות שונות, אסיפה של נבחרת התעמלות אומנותית, אסיפה של נבחרת כדורסל והתנדבות לועד כיתה חיסלו לי גם את הערבים. תוסיפו לזה את מאי שהצליחה להיות עם חום בשבוע היחידי שלמדו רצוף בבית הספר ולכן כל יום היה קומבינה אחרת – כולל ביקור בסוף השבוע במוקד כדי לגלות שהילדה (שוב) עם דלקת ריאות – ואז תבינו את גודל הבְּרוֹך. אוי הבְּרוֹך… (יידיש למתחילים למי שלא הבין).

תמיד יש את הפנטזיה שבחו"ל החיים יותר רגועים וקלים – אני עובדת בחברה בינלאומית כך שעקרונית אין לי בעיה לעשות את התפקיד שלי בכל אחד מ-22 הסניפים שלנו בעולם. רק כשאני מסתכלת על מה העסיק אותי בשבוע שעבר אני מגלה ששום דבר לא היה משתנה מבחינת העומס – אבל בלי ההורים שיעזרו אז גם העזרה כשיש ילדה חולה לא תהיה. בקיצור, אין כמו בארץ…

אז אחרי כל ההתנצלות, ודאי תבינו למה השנה השקעתי יותר באריזות ופחות במוצר עצמו – פשוט חסכתי זמן יצירה וקניתי את מה שהייתי צריכה. זה התחיל במתנות הסמליות – כשאני נזכרת מספיק זמן מראש אני מכינה מתנות סמליות לכל האנשים שאני עובדת איתם אצל הלקוחות השונים – בספירה האחרונה שעשיתי היו יותר מארבעים כאלו. איזו מתנה אפשר לעשות במינימום זמן ובמקסימום אפקט WOW? צנצנות עם שוקולד. צריך גם לחשוב פה על עלויות כי לא התכוונתי להוציא פה מאות שקלים על מתנות סמליות שאף אחד במילא לא מצפה להם, נכון?

זה התחיל – כמו ברוב המקרים אצלי – בטיול לילי באיקיאה (מזל שבימי חמישי הם פתוחים עד חצות) עם קניה פסיכית לחלוטין של 44 צנצנות תבלינים – מעניין מה חשבה המוכרת… (הנה הקישור – 15 ש"ח לסט של 4 צנצנות RAJTAN).

מייד חשבתי לשים עליהן את מדבקות הגיר של יעל יניב – אבל לצערי הן היו גדולות מדי לצנצנות הקטנות. אז נזכרתי שקניתי ממנה גם מטר של מדבקת לוח גיר ואותה אפשר לחתוך לכל צורה שארצה. אוסף הפאנצ`ים שלי גם לא הניב את התוצאה המצופה – כל הצורות שרציתי לא התאימו לגודל הצנצנת. רק לפני יאוש (או פשוט רגע לפני ההחלטה פשוט לגזור מלבנים פשוטים) נזכרתי ב-eCraft – מכשיר חיתוך אלקטרוני שקניתי לפני כשלוש שנים בערך. אז מאוד התלהבתי ממנו אבל מאז הוא כמעט לא היה בשימוש. אחרי כמה דקות של כיוונונים והכרה מחדש של התוכנה יצאתי לדרך – תכננתי את הגודל הרצוי של המדבקות בתוכנה:

ונתתי למכשיר לחתוך את המדבקות – רואים את קווי החיתוך?

על כל מדבקה כתבתי עם עט לבן "שנה טובה":

הדבקתי מדבקה על כל צנצנת, מילאתי בשוקולדים ונתתי לכוח העבודה הזול שלי (הפעם שיחדתי את מאי בשוקולד בתור משכורת) לקשור תגיות על כל צנצנת.

משימה אחת הושלמה – ארבעים צנצנות יוצאות לחלוקה…

עד כאן מתנות בעבודה – ומה לגבי המשפחה? גם פה האריזה שיחקה תפקיד – קניתי לפני כשנה גליל ענק סיטונאי של נייר אריזה טורקיז מנוקד (עלה די הרבה אבל אני מסודרת לפחות לעשר השנים הבאות) וארזתי איתו את כל המתנות השנה.

את הברכות הכנתי בקלות – מלבן נייר צבעוני, מעליו צורה מנייר לבן שנחתכה עם פאנץ` ומעליו האותיות הנפלאות של יעל יניב:

את האריזות קשרתי עם חבל טבעי וצירפתי את הברכה עם אטב כביסה גמדי.

כשנגמרו לי אותיות "ה" (צריך שתיים לכל ברכה), עברתי לאופציה אחרת – דנה ישראלי מכרה באוגוסט פד לעכבר שהוא גם שנה טובה. הספקתי להזמין שלושה כאלו לפני שהם אזלו – אחד שימש לי והשאר שימשו למתנות. לשמחתי היא צירפה שלוש מתנות לכל פד – שבלונה של שנה טובה, מדבקות גיר של יעל יניב וחותמת מבית קסם שימושי של… שנה טובה! החתמתי אותה על נייר לבן עם דיו סטאזון שחור, גזרתי מסביב והדבקתי על מלבן ורוד. לשמחתי לא אירחתי השנה את ארוחת החג, אבל אם הייתי מארחת זו הייתה יכולה להיות תוספת נפלאה לשולחן הארוחה – פשוט לשים פתקית קטנה כזו עם ברכת שנה טובה על אטב כביסה ולהעמיד ליד כל מקום ישיבה.

מאז ראש שנה כבר עברו כמעט שבועיים – בינתיים הספקנו במשפחה להחלים מדלקת הריאות, להתחיל חופש נוסף (לא לומדים השנה בכלל?) להתארח ולאכול בסוכה (אתמול, היום, מחר וכו`) – איזה כיף שצריך אושפיזין!
הספקתי גם להעביר סדנת ארנקים למתחילות ביום שני בערב – הצטברו אצלי בקשות מבנות שפספסו את הפעם הקודמת ופשוט קבעתי תאריך. הפעם מצאתי מסגרות אחרות (שמים לב שהן טיפה מעוגלות למעלה?) ובניתי להן גיזרה קצת שונה:

  

ומבפנים:

 

ועוד משהו שאני מתלהבת ממנו לאחרונה – קיבלתי מליאת את המתקן הנפלא הזה ליום ההולדת:

למי שלא הבין, זה מתקן שיש בו מקום לשמונה וואשי טייפ עבים – או אם הם צרים יותר אז אפשר להכניס כמה במקביל. אני בחרתי את הוואשי טייפ הכי יפים שלי והצגתי אותם ככה לראווה – פשוט תענוג לעיניים!

נכון שרואים שאני אוהבת כיתובים? ליאת קנתה את המתקן אי שם בחנות כלשהי בצפון, אבל אני יודעת שאפשר למצוא מתקן כזה גם בחנות דוארט בהוד השרון (טלפון 09-7418878).

בתחום התפירה דוקא תפרתי כמה דברים מעניינים. הנה אחד מהם – נראה לי שזה הולך להיות הנושא לסדנא הבאה אבל אני עוד לא סגורה על זה. מה שבטוח זה שיהיו שם מחיצות…

את השבוע הבא אני מבלה בפרנקפורט לנסיעת עבודה – יומיים של כנס ועוד יום חופשי להסתובב לבד. מצאתי לי מלון שיש במרחק הליכה ממנו 3 חנויות בדים וחנות יצירה אחת – אני צופה שיהיו לי כמה בדים חדשים במזוודה בדרך הביתה. בינתיים יצרתי לי מפה פרטית ב-google maps, סימנתי לי את כל המקומות שאני רוצה להגיע אליהם וכל מה שנותר זה להסתובב עם הטלפון הנייד ולדעת בדיוק איפה אני נמצאת ולאן אני צריכה להגיע. מי היה מאמין שפעם הסתובבתי עם מפה מנייר – מאז שיש לי חיבור לרשת בחו"ל הפסקתי ללכת שם לאיבוד..

שיהיה לכולם חג שמח,

קרן.

מריחים את הסוף

אתמול היה מזג אויר נפלא – הסתובבתי בבוסטון בלי מעיל (לא אמרתי שכשקונים לא קר?)! אבל לא להתרגש – מסתבר שמחכה לנו סופה די רצינית בהמשך השבוע… ככה נראית החצר של המלון מגובה של 14 קומות – השלג כבר מתחיל לרדת בכוח עכשיו והכל נהיה לבן.

טיילתי אתמול ב-downtown של בוסטון ונכנסתי לחנות בדים בשם Winmil Fabrics – הבדים היו נהדרים אבל לא משהו יותר מגדר הרגיל מסיבוב בנחלת בניימין (למרות שהמבחר והסדר בו הכל היה תלוי היה משהו משהו). מה שכן, היה להם sale מטורף של גזרות – כל חבילה של גזרות בדולר אחד.

מכיוון שאני חולה במחלת הפולניות, כמובן שקניתי כדי "שיהיה"… בהתחשב בזה שפורים כבר מעבר לפינה, חצי מהגזרות הן לתחפושות. האם באמת אנצל אותן? נחכה ונראה…

לפחות שעתיים ביליתי שם בלעבור על חלק מהגזרות וזה מה שבחרתי בסוף:

נכנסתי גם לקניון – כו, כן, סוף סוף נכנסתי גם לקניון ולא הסתובבתי ברחובות העיר. הדבר שכל פעם מפתיע אותי מחדש בארה"ב הוא העדר השמירה בכניסה (חוץ מאשר בשדות התעופה כמובן, ששם האבטחה היא היסטרית במיוחד) – אני אוטומטית כבר פותחת את התיק לבדיקה בכניסה – אבל אין מי שבודק…

זהו, חזרתי למציאות – הכנס התחיל היום בבוקר וכך גם העבודה – חסל סדר קניות וטיולים בעיר… בינתיים, הנה התמונות של המתנות ששלחתי לדרום הסוער…

במקביל למשחק פינוק חורפי בפורום אומנות שימושית ב-YNET, קושקוש, המארגנת האגדתית הבלתי נלאית, שאלה אם אהיה מוכנה לשלוח משהו לבנות/בני הפורום שנמצאים בדרום – הסכמתי לשלוח לכולם כמובן…

מסתבר שיש לא מעט כאלו שגרים בדרום – ואני חשבתי לשלוח משהו שיעלה חיוך על פניהם בשעות קשות אלו – גם לאחר הפסקת האש קשה בטח לחזור לשגרה כאילו כלום לא קרה (מה גם שהשגרה הזו היא עדיין לא ממש שקטה לפי מה שאני קוראת באתרי החדשות ברשת)…

הביצוע לא קשה במיוחד וזו מתנה נהדרת של תשומת לב. הצנצנות הן מ-IKEA כמובן ועליהן הדבקתי מדבקות מתגרדות (ראב-און). נשמע פשוט, נכון? אז זהו, שלא תמיד… לגרד משהו בעדינות על זכוכית חלקה ומעוגלת זה לא טריויאלי. במיוחד בגלל שלא לכל המדבקות יש את אותו כושר הידבקות וכמה סרבו בתוקף לעבור לזכוכית…

כל מה שנותר זה לקשט בסרטים בידית ומסביב למכסה, להוסיף תגית מתכת עם נייר תואם וכיתוב וכמובן למלא בנשיקות מתוקות מתוקות…

על כל צנצנת תליתי תגית מעוצבת בנייר תואם:

וזה עבור הגבר שבחבורה:

והנה גם תמונה קבוצתית:

מאחלת רק שקט ושלווה…

קרן.

על צנצנות ותגיות (או שלא…)

אתמול התנדבתי להעביר סדנת צנצנות ותגיות לפורום עיצוב אלבומים וכרטיסי ברכה בתפוז. כדי להראות מה נעשה, ישבתי ועיצבתי כמה צנצנות ונתתי לדמיון לעשות את שלו. בדרך כלל מעצבים צנצנות עם נייר או מדבקות – ואני רציתי דוקא משהו שונה, השתמשתי בלבד וסרטים ויצרתי את הקישוטים הבאים – הימני קשור בסרט סאטן, השמאלי מודבק לגומייה שתפרתי מגומי עבה):

משם ניסיתי לראות איך אני משתמשת באלמנטים אחרים על צנצנות – ותמיד חזרתי לעובדה שזכוכית היא שקופה ויפה וחבל להסתיר אותה יותר מדי. הפתרון שלי היה לעצב על גבי רצועת שקף, ואת רצועת השקף להדביק מאחור לזכוכית – וככה נוצרו הצנצנות הבאות:

בצנצנת השמאלית קשרתי סרטים לרצועת השקף לפני שהדבקתי אותה לצנצנת.

בצנצנת לידה, חוררתי את השקף וחיברתי אליו פרחי נייר של פרימה עם ניטים צבעוניים.

בצנצנת האמצעית הכתומה, תפרתי ביד את קצה השקף התחתון עם חוט רקמה כתום והדבקתי רצועת לבד פרחונית.

בצנצנת לידה הדבקתי כפתורים לשקף עם נקודות דבק (glue dots) – למרות שאפשר גם לתפור אותם עם חוט.

בצנצנת הימנית זנחתי את השקף ועטפתי את הצנצנת עם חבל דק טבעי ועליו קישוט מנייר.

נתתני לבנות להשתולל עם מכונות החיתוך שלי (קאטלבאג, קאטלקידס וסיזיקס) ואוסף התבניות, גליון שקף ענק ולבד בשלל צבעים ואלו הצנצנות שהן עשו בסדנא:

אני בתמורה קיבלתי כרטיס יפיפה מבשמת ומעין עם מבחנה מלאה בזרעי חמניות מצופים (טעיםםם!):

ולקינוח קיבלתי מדורלי ליקר קפה – שרק מחכה להזדמנות המתאימה…

ואיפה התגיות, אתם שואלים? גם אני לא יודעת… משום מה לא הספקנו לעשות אותן…

אגב, גם אתם מרגישים כבר את הסתיו וראש השנה באויר? נכון שממש אתמול עוד הלכנו לישון עם מזגן אבל בלילה כבר מתחיל להיות קריר, לא?

קרן.