קופסת אלכסון

כאשר רונית הציעה (ממזמן! הפוסט הזה נכתב עוד בפברואר…) שנכין ביחד קופסא ונתנה כמה רעיונות, הקופסא המשופעת הזו מיד קפצה לי בזיכרון. תכננתי להכין אותה כבר הרבה זמן, אבל היא הייתה נראית יחסית פשוטה ואף פעם לא מצאתי את הזמן לנסות. מזל שרונית דרבנה אותי… ניסיתי כמה ניסיונות משורטטים כדי להחליט מה השיפוע הנכון ואילו פרופורציות רציתי לקופסא. אולי יש

תיבת קומות ציפורים

תיבת קומות ציפורים? לא, זה לא שובך. זה השם שנתתי לקופסא הזו כי השם "תיבת קומות" מתאים לי גם לעוד כמה עבודות אחרות שהכנתי. תיבת הקומות היא בעצם מתקן של שלוש קומות זהות של קופסאות, כאשר כל קומה מחוברת לכנף אחרת – והנה לכן מתקן אחסון נפתח ונסגר. אפשר להשתמש בה לאחסון תכשיטים, כלים, או כל דבר אחר – זה

מתקן אחסון לשאריות קארדסטוק

כל יוצרת שעובדת בנייר מתחילה עם אותן השאלות – מה עושים עם השאריות? ולמה השאריות כל כך גדולות? מי בכלל החליט ש-12 על 12 אינטש זה הגודל הנכון? ואיך עושים בכלל פרוייקטים בלי שאריות? . היו לי הרבה הרבה התלבטויות בנושא אחסון שאריות גדולות. היו לי גם כל מיני פתרונות קודמים – קופסאות פלסטיק מאיקאה, שקיות צלופן ואפילו ארגז קרטון

קופסת טישו

את הפרוייקט הפעם התחלתי בגלל הפרזול – נשארו לי ידיות תיקים שפשוט לא היה לי מה לעשות איתן, וניסיתי לחשוב על שימוש אחר חוץ מאשר תיק. הידיות הן בצורת פתח מוארך עם פינות מעוגלות ואני ניסיתי לדמיין לאיזה פריט יתאים פתח כזה. האסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש היתה פתח לקופסת טישו וזה מה שעשיתי. התחלתי כרגיל בערימה של חתיכות צ'יפבורד.

אתגר שחור לבן

שוב אתגר? אכן כן. הפעם זה אתגר של צבעים – מותר להשתמש רק בשחור ולבן. נו, ואולי גם קצת אפור או כסוף – זה הכל לפי החוקים. אצלי הכל מתחיל מחתיכת נייר ועיפרון – אני יושבת ומשרטטת את הרעיונות עד שאני מגיעה למשהו שמוצא חן בעיניי. משם אני כבר מתחילה לתכנן מידות ויוצאת לדרך. החלק התחתון הוא יחסית פשוט –

קופסת משושה צ'יפבורד

סמדר, יעל ואני כל כך התלהבנו מקופסת המשושה שהחלטנו לאתגר את עצמנו בקופסת משושה נוספת – הפעם עם פתיחה עליונה ועשויה מצ'יפבורד. השתמשנו באותו משושה מההדרכה הקודמת (לא הייתי צריכה מחוגה הפעם!) כדי לשרטט את התחתית של הקופסא – כל צלע באורך של 2.5  אינטש. עכשיו הוצאנו את הפצירה – לא בשביל הציפורניים אלא בשביל הצ'יפבורד. צלעות קופסת המשושה יושבות

אלכסון

מה כבר אפשר לחדש במחברת ספירלה? דפי מילוי, כריכה – וספירלה! הכל כבר ידוע, מקסימום אפשר לשנות לספירלה את הצבע. אז זהו – שלא! יעל (קונדסונים) הנהדרת ואני החלטנו לייצר מחברת ספירלה קצת שונה – הספירלה מחוברת באלכסון, המחברת נפתחת באלכסון, ואפילו הגומי שסוגר את המחברת נסגר על הפינה באלכסון . לכריכה צריך צ'יפבורד – וחיתוך באלכסון של הפינה. דילמה

משושה

אחת הצורות הגיאומטריות הכי נעימות לעין היא המשושה – יש משהו בסדר הזה של הצורה הזאת שפשוט נעים להסתכל עליו. אפשר לבנות משושים אחד ליד השני כמו כוורת או לרווח אותם – ובכלל, בשנים האחרונות הם הפכו להיות טרנד לא קטן.מי שרצתה לעשות קופסת משושה הייתה סמדר – ויעל ואני הצטרפנו להרפתקה. בהתחלה חשבנו על קופסא לט"ו בשבט אבל בסוף

קלאסיקה – אבל דיגיטלית

לפעמים מרוב חידושים והמצאות מתחשק לחזור קצת לקלאסיקה. אני עוד לא זונחת את אוזניות ה-bluetooth שלי תמורת ווקמן, אבל בהחלט לעיתים מתגעגעת לימים שאלבום היה רק אלבום – עם אולי קצת הפתעות אבל עדיין כזה שאפשר גם לתת לסבתא בלי להתחיל להסביר לה הוראות הפעלה. הסדנא הזו היתה אחת המוצלחות שהעברתי ביוני 2019 – הרבה לפני הקורונה, בעידן שהיום נראה

סט קפה

עד לפני שנה בכלל לא שתיתי קפה. מי היה מאמין שבגיל 48 זה מה שהדליק אותי? כל החיים שתיתי שוקו או תה, קפה לא היה בכלל אופציה. זה לא שלא אהבתי את הריח, ולקפה יש ריח נהדר, אבל הטעם? על הטעם יש עוד מה לדבר.מסתבר שבאמת יש דברים שנרכשים עם הזמן – ככל שאני מתבגרת אני מגלה שכמה שאני אוהבת

תיבת תה קסומה

פעם, בעולם לפני סגרים, היה אפשר לפגוש אנשים. גם כאלו שהם לא מהמשפחה שלך. רונית אורבאום ואני ניצלנו הפוגה בין הסגר השני והשלישי כדי להיפגש לכמה שעות של יצירה משותפת. מי היה מאמין? ממש לשבת וליצור עם מישהו מהצד השני של השולחן ולא מהצד השני של הזום. חייבת לומר שזו הרגשה ממש מוזרה… רונית ואני החלטנו ליצור קופסת אחסון לתיונים

קופסא בהפתעה

אני הכי אוהבת הפתעות – אבל רק הפתעות טובות, ואם משלבים את זה ביצירה אז זה משמח פי שניים! את הקופסא הבאה ראיתי בעבודה שהעלתה מירי (Making Wishes) לאתגר הגיאומטרי ומיד רציתי גם אחת כזו משלי. ביקשתי את רשותה לכתוב עבורה הדרכה ואני ממש שמחה שהיא הסכימה – תודה רבה רבה! הכנתי אותה עם סמדר ויעל בזום משותף – ושלושתנו

ארגונית מצ'יפבורד – סדנא דיגיטלית

בעקבות בקשת הקהל – סדנא דיגיטלית חדשה! כשהעליתי את התמונה של הארגונית לא הפסיקו לשאול אותי אם יש לה הדרכה – והיום אני יכולה לומר שאכן יש! סדנא דיגיטלית חדשה יוצאת לאור – וזו הסדנא השישית שלי. יש עוד כמה בתכנון, לא לדאוג… לארגונית יש שני תאים צרים בצד ימין לאחסון בעמידה – ניתן לשים בהם סטאקים קטנים, שאריות נייר,

חלום עגול או חלום בלהות?

הכותרת נשמעת אמנם קצת דרמטית – אבל אני חייבת לציין שההרפתקאה הזו לא הייתה רגועה לחלוטין… הכל התחיל מזה שסמדר חלמה לעשות קופסא עגולה – ואתגרה את יעל ואותי לעשות אחת כזו. כל אחת הלכה על גודל שונה ועיצוב אחר – ככה זה כשנותנים לחלומות לאתגר אותך… לא רציתי לנסות עם צ'יפבורד 2.2 מ"מ (אני לא באמת עד כדי כך

אספנית סרגלים

כמעט מכל נסיעה לחו"ל הייתי חוזרת עם סרגל חדש – משהו נוסף לאוסף הסרגלים שלי. יש לי סרגלי עץ מהמאה שעברה שקניתי בשוק פשפשים בארה"ב, סרגלי פלסטיק חדשים מהממים, סרגלי מתכת בשלל צבעים ואפילו כמה מוזהבים. יש לי סרגלים מתקפלים וסרגלים ישרים, כאלו בצורת L וכאלו משולשים – מה שאין לי זה אחסון לסרגלים… אז הכנתי לי אחד כזה! מי

תשתו משהו חם?

לפי אוסף המדבקות שמסתובב היום בנושא של קפה (שנהפך כבר לכת, עם תוכניות טלוויזיה ואניני טעם שטוחנים בבית) שכחנו שהתה היה שם כבר קודם. בסין שתו את התה כבר אלפיים שנה לפני הספירה (הקפה הופיע 2800 שנה אח"כ) והוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים. בקיצור, לתה מגיע מקום של כבוד. כשיעל הקונדסונית ואני מנסות להחליט על פרוייקט לעבודה יש

כלבויניק – חלק ב'

הנה החלק השני של ההדרכה לבניית הכלבויניק – הפעם נכין את כל הכיסים החיצוניים ונסיים את הקופסא (החלק הראשון נמצא פה). אני מזכירה לכם שמחר (יום רביעי 7/10) בשעה 20:00 מתוכננת סדנת זום חינמית להכנת הקופסא הזו. הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ הזו – אשלח בה מחר את הקישור לזום. הקבוצה נועדה לצרכי ההדרכה הזו בלבד ותימחק לאחר ההדרכה. ההדרכה בנויה עבור

כלבויניק – חלק א'

עבור כל מי שתהה מה זה כלבויניק, קודם כל צריך להבין איפה הוא היה. אם הוא גדל בקיבוץ או שירת בצבא, הכלבויניק הוא הקערה שהייתה מונחת במרכז כל שולחן ולתוכה היו מרוקנים את שאריות המזון שרצו לפנות מהצלחת – למשל קליפות של ביצה או חרצנים של זיתים. אם הוא גדל בעיר, כלבויניק היה ההוא שידע לבצע כל מיני מטלות קטנות

שנה רגילה

השנה שמסתיימת הייתה השנה הכי לא רגילה שיש – כל כך לא רגילה עד שאנחנו כבר לא מבקשים יותר מדי מהשנה הבאה. אנחנו רוצים רק את הדברים הרגילים שלקחנו כמובן מאליהם – להיפגש עם המשפחה והחברים, להתחבק, לשלוח את הילדים לבית הספר, לחגוג באירועים והופעות, לתכנן את החופשה הבאה… בנימה האישית, אמנם ארז אני המשכנו לעבוד מהבית מפברואר, הבנות כבר

ארגונית לשולחן העבודה

חמש שעות יעל (הלוא היא יעל יוציס הקונדסונית) ואני ישבנו ליצור – ומתוכן שעה שלמה התלבטנו עד שהחלטנו מה אנו הולכות לעשות. ככה זה כשיש הרבה אפשרויות, דמיון מפותח וזמן מוגבל… רצינו משהו מצ'יפבורד, אבל לא רצינו עיטוף מלא עם דבק נוזלי. רצינו משהו יציב ושימושי לאחסון אבל היה קשה לנו להחליט – ובסוף החלטנו על משהו שיתאים בול לשולחן