מצלמה

בשבוע שעבר התיישבתי מול שולחן העבודה עם הרעיון ליצור אלבום עם קופסא. רוב האלבומים המוכנים נשמרים להם על המדף בין הספרים (או אי שם בתוך המגירות והארונות) ובקושי זוכרים שהם שם. אבל אולי אפשר גם אחרת? אולי אפשר ליצור אלבום בתוך קופסא שתוכל להיות מוצגת בזכות עצמה? מן קופסא כזו שכל מי שיראה ירצה להסתכל מקרוב ועל הדרך יבין שיש בתוכה עוד משהו ששווה גם להסתכל בו.

ככה התחילה ההרפתקה של הקופסא – למרות שבפועל הכל התחיל דוקא מגודל האלבום. רציתי אלבום שאפשר לשים בו תמונות סטנדרטיות של 10X15 ס"מ ואפילו להרשות לכמה עמודים להישאר ריקים כדי להוסיף כיתוב וקישוטים. מפה לשם התחלתי לתכנן אלבום אקורדיאון ואחר כך אלבום מפל ולבסוף ארזתי את שניהם בכריכה אחת שקשורה עם סרט.

כדי לרמוז על תוכן הקופסא, החלטתי לייצר קופסא בצורת מצלמה. הפתיחה היא ע"י הרמת החלק העליון של הקופסא.

IMG_20170531_160834 (Small)

הקופסא כולה בנויה מקארדסטוק שחור עבה במיוחד (360 גרם) שנשאר יציב וקשיח, את המכסה של הקופסא עם שעם דק.

IMG_20170531_161459 (Small)   IMG_20170531_161449 (Small)IMG_20170531_161503 (Small)

האלבום הוא יחסית דרמטי בגלל הרקע השחור אבל הדפים בפנים דוקא די רגועים.

IMG_20170531_160911 (Small)

שני כיסים קטנים בכל אחד מצידי האלבום:

IMG_20170531_160948 (Small)

במרכז האלבום יש מצד אחד אלבום מפל:

IMG_20170531_161007 (Small)

ולידו אלבום אקורדיון שאפשר לדפדף בו לצד שמאל:

IMG_20170531_161105 (Small)

או לצד ימין:

IMG_20170531_161122 (Small)

מי שרוצה לעשות לעצמה גם סט כזה של אלבום וקופסא מוזמנת להצטרף אלי לאחד מהתאריכים הבאים:

  • יום שישי ה-30 ביוני בשעה 9:00 אצל נתנאלה בחולון – הסדנא מלאה (ניתן לשלוח מייל לרשימת המתנה למקרה של ביטול)
  • יום שישי ה-14 ביולי בשעה 9:00 אצל נתנאלה בחולון – הסדנא מלאה (ניתן לשלוח מייל לרשימת המתנה למקרה של ביטול)
  • יום שישי ה-11 באוגוסט בשעה 9:00 אצל נתנאלה בחולון
  • יום שני ה-14 באוגוסט בשעה 19:00 בצריף בקרית מוצקין (הרישום מתבצע ישירות מול נועה מהצריף בטלפון 052-646-5741)

מה עוד צריך לדעת?

  • אורך הסדנא הינו 4 שעות.
  • עלות הסדנא הינה 300 ש"ח למשתתפת
  • מומלץ להביא לוח קיפול וטרימר/גליוטינה. אם אין לכם, תוכלו להשתמש בלוחות הקיפול ובגליוטינות שיהיו לשימוש כללי בסדנא.
  • אין צורך להביא תמונות – ניתן להוסיף אותן מאוחר יותר בבית.
  • הסדנא מתאימה גם למתחילות – אין צורך בידע קודם בעבודה בנייר.
  • בסדנא יהיו כיבוד קל ושתיה חמה וקרה.
 איך נרשמים?
  • להרשמה יש לשלוח מייל ל-kparparim@gmail.com עם תאריך הסדנא הרצוי, שם מלא ומספר טלפון ליצירת קשר.
  • ההרשמה כרוכה בתשלום מראש של 50 ש"ח בחיוב טלפוני בכרטיס אשראי, שאר התשלום יתבצע בזמן הסדנא.
  • במקרה של ביטול בשבוע שלפני הסדנא, דמי ההרשמה לא יוחזרו.

להתראות בסדנא,

קרן.

 

מודעות פרסומת

חתימה טובה

חותמות זו התמכרות – כזו שגורמת לי לשלם על סט שלם בגלל חותמת אחת שאני חייבת לנסות. כזו שבגללה האוסף שלי ממשיך לגדול ואני לא מסוגלת כמעט לשחרר כמה חותמות לחופשי. אני בטוחה שאני לא לבד בהתמכרות הזו…

לקראת היריד הקרב ובא של נתנאלה בשבוע הבא, היא מוכרת סט חותמות סיליקון חדש וענק שאני חייבת לנסות, אז לטובת כל מי שלא מחתימה (עדיין), בואו נעשה קצת סדר…

ועבור מי שלא נמאס לה מחותמות, הנה פוסט ישן שלי על החותמות האהובות עלי. הרבה מים זרמו מאז…

קרן.

בחזרה למקורות

מי שלא מכיר את הבלוג הזה מימיו הראשונים בטח לא יודע שאת דרכי ביצירה התחלתי בתחום הנייר – כרטיסי ברכה, לוחות שנה ובעיקר דפי אלבום. בשנה האחרונה קצת זנחתי את התחום – הפסקתי לסחוב את המצלמה בתיק (כי במילא כולם מצלמים בסלולרי) , הפסקתי לקנות נייר וקישוטים, הפסקתי להתלהב מכל יצרן והמצאה חדשה בתחום. זה פשוט קצת נרגע לי… אבל אז התחיל המהפך.

זה התחיל בליין ניירות חדש אצל נתנאלה שהייתי חייבת שיהיה שלי. לא משנה אם כל מה שאעשה איתו זה לשים על המדף וללטף פעם בשבוע – הוא חייב להיות שלי! אני מתארת לעצמי שלא מעט יוצרות מכירות את ההרגשה הזו (-: כמובן מרגע שנהייתי הבעלים החוקיים של הניירות הללו התחילו הדגדוגים באצבעות… אז בהתחלה קישטתי איתם אביזרים אבל אז כבר לא יכולתי ונכנעתי לפיתוי ויצרתי דף אלבום גדול חדש – אחרי שלא עשיתי כזה לדעתי יותר משנתיים. להפתעתי זה היה כל כך זורם שאני בכלל לא מבינה איך הפסקתי. תמונות? אני כבר אמצא תמונות לשים באלבום, אל תדאגו…

כדי להפוך את העסק למשהו יותר מעניין ומאתגר מבחינתי, צילמתי את כל השלבים של יצירת הדף בוידיאו וערכתי אותם לסרטון של 15 דקות. הלוואי שהיה לוקח לי במציאות 15 דקות לסיים את הדף כי אז הייתי מספיקה הרבה יותר דפים. הפטנט היה להריץ מהר חלקים בסרט. תורת היחסיות של הזמן מתממשת מול עיני…

על הדרך גם הראיתי איך עובדים עם חותמות ודיו, מה הטכניקה שלי לגזירה מדוייקת, איך עובדים עם פאנץ` וטריק למיקום נוח וקל של הכותרת בדף. אני כל כך אוהבת את הדף שיצא לי:

{E16794FC-00EF-4B2D-A92E-9CF4A435F9FC}

וכמובן כמה תקריבים…

{6EAEE5B0-74BD-4BEB-BB18-2DB7E71E92CD} {7D73429C-7092-4444-BCF4-2FB97B920335} {393DF5C0-9549-4303-9875-DBAE6E545127}

אז בלי ברברת מיותרת, הרי היא לפניכם בפינה לשיפוטכן – הדרכת הוידיאו שלי ליצירת דף מעוצב באלבום. הערות/הארות יתקבלו בברכה. כמובן יתקבלו גם רעיונות לעוד הדרכות (לא שחסר לי רעיונות, אבל אולי פספספתי משהו).

היה לי קצת מוזר בהתחלה לשמוע את עצמי מדברת – אני מתארת לעצמי שאתרגל לזה עם הזמן. עכשיו אני הולכת לחפש מה עוד אפשר לעשות עם הניירות…

קרן.

קררררררר…..

אני כמובן לא מחדשת שום דבר – לכולם קר בימים אלו. אנחנו זכינו להיות עם ברי המזל שלא חוו שום הפסקת חשמל בסערה האחרונה, אבל רחמי נכמרים על כל מי שקפא בסוף השבוע, הלך לשירותים עם דובון וחפר לעצמו מנהרה בתוך הפוך. בסתר ליבי קצת קינאתי בירושלמים – לפחות באלו שהיה להם חשמל. גם אני רוצה כמה ימי חופשה כפויים בהם אין אפשרות להגיע לעבודה בגלל כוח עליון. ביום שישי הכוח העליון היינו ארז ואני – בחוץ היה מבול כל כך חזק שהחלטנו פשוט שלא שווה לשלוח את הבנות לבית הספר בשביל 4 שעות – גם ככה לא לומדים ביום שישי שום דבר חשוב. בדיעבד לא היינו מקוריים – אצל לי בכיתה הגיעו רק 10 תלמידים.

המבול שהיה בחוץ התגנב גם הביתה – מים זה דבר נהדר לכנרת, לגינה או לפארק הציבורי – זה פחות נהדר כשזה בתוך חדר השינה שלך… באחת הסערות האחרונות בשנה שעברה התחיל אצלינו טפטוף מהגג לתוך חדר השינה. כמובן שידענו שצריך לתקן אבל שיחקנו אותה ראש קטן – נגמרו  הגשמים, נעלם הטפטוף, ואיך ידע הגגן איפה צריך לתקן אם הוא לא רואה איפה יש דליפה? ככה העברנו את הקיץ בשלום עם חדר שינה יבש ומחשבות אופטימיות. להפתעתינו, מחשבות אופטימיות לא יודעות לתקן דליפות. מרגע שהתחילה הסערה התחיל גם הטפטוף. הגגן האמיץ שהזמנו ביום שישי טיפס לעליית הגג ואימת את מה שהדחקנו מהחורף שעבר – אכן יש דליפה.  למזלינו זה נגמר באיטום מקומי חיצוני לאחר שהגשם נגמר, אבל החורף רק התחיל…

את סוף השבוע הרטוב הזה העברתי ביצירה – מזמן לא היה לי רצף שעות מבורך כזה של יצירה עם כמה הפסקות תה. אפילו הבנות שיתפו פעולה – כנראה הגשם הוריד להם את מפלס הויכוחים והן הצליחו להעביר את הזמן בשקט יחסי. מצאתי את הזמן לצלם את כל העבודות שעשיתי בזמן האחרון ויש לי עכשיו תמונות לכמה פוסטים ברצף – זה הראשון מביניהם.

מזמן לא נגעתי בנייר – מעבר לליטוף של כמה דפים פה ושם לא ממש יצא לי לעבוד בנייר בתקופה האחרונה ולכן קפצתי על הסדנא אצל נתנאלה כהזדמנות לחדש את האהבה הזו. לא סתם סדנא – אלא גם השקה של דפים חדשים של טוילינגן ומדבקות של יעל יניב – מושלם! כשישבתי להדפיס תמונות, גיליתי שכמות התמונות בשנה האחרונה קטנה משמעותית מהשנים הקודמות. זה כנראה עוד סימן לכך שאני מצלמת פחות ועוסקת יותר בתפירה – למען התיעוד לפחות אני חייבת לחזור לצלם.

כל האלבום בנוי על נייר קראפט – נייר טבעי בצבע חום אפרפר שנותן רקע נפלא לכל הצבעוניות המתפרצת של הדפים. הדפים בשילוב נפלא של צהוב/ורוד/ירוק וטורקיז – עם כיתובים ותגיות שעושות כיף בעיניים.

af51bb7c-a7bd-47b7-87d9-010f906d7929

{056D24E8-A8D6-405E-A60F-3E8FCBEE9EBF}

{CB57722F-A81A-45A4-B051-FF200FFA3D5F}

{97FB34AA-3AD9-4504-BDC0-16A4CBF27074}

זו הסנונית הראשונה מהמדבקות החדשות של יעל יניב – ואני מאוהבת!

{5FCBBB11-64CB-4E3F-BB70-8B59BC0A0490}

אוסף של מילים על רקע שחור או צבעוני – מושלם בתור מיני כותרת להדגשת הנושא.

f548c2b4-aefe-4878-ad0a-29a82baa7ee9

{14413BE7-D233-423A-B4E5-9750A351CE1C}

את התמונה הזו אני כל כך אוהבת עד שלא שמתי לב שהיא מופיעה פעמים בתוך האלבום 

{DA75DF11-FA91-4E71-8DF1-3BA1EC635EF1}

{B865D2F2-BD9E-4434-88CC-840EB50048B6}

{95EA9A6E-4371-4468-A039-7718194E06AD}

בבית שלנו אוהבים מוזיקה!

{C0B8DA4B-F57D-4C33-BCC4-982A52489ADF}

ואני הראשונה לברך על כך – בעיקר בנסיעות באוטו כשכל אחת מחוברת לאוזניות שלה ולטעם שלה במוזיקה – ונותנות לארז ולי לשמוע מה שאנחנו רוצים באוטו.

{2D7D1C5C-FD80-4ECF-BBF0-DD5A0CC9A109}

בטכניקה הזו מזמן רציתי להשתמש – חבל דק שמתפתל לו בין התמונות ותוך כדי כך מדגיש אלמנטים בדף.

{1411A570-B2A1-4D07-82A1-B07F6374093F}

{E0F09031-B8D1-4A14-A2F2-2323276F8C1C}

{14BBCD3A-E307-4A73-87B3-8BB92C343B4D}

ולמי שרוצה להשוות את הגודל של האותיות החדשות מול הישנות:

13df5b03-8c21-4c51-aaa3-c707785dbad1

קצת חששתי שהמוזה לא תשתף פעולה בסדנא – אין דבר מבאס יותר מלהגיע לסדנא מלאת נכונות ולגלות שהמוזה לא נשארה בבית ועל כל עמוד באלבום יושבים שעתיים. למזלי המוזה היתה קואופרטיבית והדפים התקדמו בקצב משביע רצון. כנראה שאלבום אחד לא הספיק לי כדי למצות את ההתלהבות המחודשת מנייר ואני המשכתי לפס יצור של כל מיני דברים נוספים – התמונות כבר מוכנות, נותר לי רק לכתוב את הפוסט – מבטיחה שזה יהיה בקרוב!

בינתיים תתלבשו חם, תשתו הרבה תה ותקוו שמפלס הכנרת יעלה הרבה השנה (ומפלס המים בחדר השינה ישאר מתחת לגובה פני הים).

קרן.

שפות

נראה לי שאנגלית חשובה היום יותר ממתימטיקה… מה לעשות שלא נתקלתי בהיפרבולות, סינוסים ולוגריתמים אפילו פעם אחת מאז שסיימתי ללמוד, אבל באנגלית אני נתקלת כל הזמן. מאז שהאינטרנט הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו (ומי שלא ראה אותי מעוצבנת כי אין אינטרנט במלון, לא ראה מישהי בקריז מימיו), הבנות שלי משלבות אנגלית במשפטים שלהן יותר מתמיד.

מאי, רוצה חביתה? NO.
אור, הנה הטלפון שלך! Thanks.
Mom, ראית את השלט של הטלויזיה?

בתור בעלת בגרות הכי ריאלית שיש (כולל פיזיקה, כימיה ושאר מרעין בישין), עדיין ביום יום צריך לדעת רק איך להתנהל – לחשב שקיבלת את העודף הנכון במכולת, כמה אחוזי הנחה יש על מוצר בחנות, כמה ריבית תשלם על המשכנתא,  קצת חישוב שטחים כדי לדעת כמה מטר ריצוף צריך לסלון או מה גודל השטיח שרוצים לקנות. לוח הכפל וגם קצת שברים – את שאר הדברים כבר עושים עם מחשבון (ובכל טלפון נייד יש גם את זה) – ולמרות הבגרות במתימטיקה, אף אחד עדיין לא מבין מה הם כל הסעיפים בתלוש המשכורת…

אנגלית היא שפה כייפית, אבל כמו כל שפה (וכן, מתימקטיקה היא גם שפה – יש לה סימנים משלה, חוקים משלה ואפילו סלנג משלה!) צריך להשתפשף איתה עד שהיא תתחיל לזרום בחופשיות מהפה. מרוב הסדרות שהייתי רואה באנגלית בילדותי (כולל בוננזה בערוץ ה-middle east המיתולוגי), מסתבר שיש לי מבטא אמריקאי כשאני מדברת אנגלית. כשהיינו בטיול של חודשיים באוסטרליה אחרי הצבא, אחרי שבועיים-שלושה שחיינו ונשמנו אנגלית התחלתי אפילו לחלום באנגלית. ככה זה גם בשאר השפות, ושאף אחד לא ינסה לומר לי שתפירה היא לא שפה! בובין, פספול, פליזלין ורגל הולכת, שליץ, פיק ובוקסינג. זר לא יבין זאת…

בדיוק בשביל כל מי שרוצה לגלות איך מתחילים ללמוד שפה חדשה כזו, אני פותחת שני מסלולים של מתחילים – האחד בנייר ומאוחר יותר גם מסלול בתפירה.

במסלול למתחילות בנייר אני פותחת סדנא לעיצוב אלבומים למתחילים – ממש מההתחלה. מה מדגישים בדף, איך מתאימים צבעים, מהי נקודת העוגן ואיפה בכלל צריכה להיות הכותרת. בסדנא נעצב שלושה דפים – מינימליסטי, סימטרי ומבולגן – ותוך כדי כך נלמד את העקרונות וגם טכניקות בסיסיות.

באמת שאין צורך בידע קודם – פשוט להגיע וללמוד.

{C5421E17-579E-4E99-B262-89BEA8BCA096}

{F38C65A1-398A-414F-8145-C1B337C45DB6}

הנה כל הפרטים:

תאריך הסדנא: יום שישי ה-6 בינואר

שעות הסדנא: 9:00 – 13:00

עלות הסדנא: 220 ש"ח למשתתפת
מיקום הסדנא: גני-תקוה (בין קרית-אונו לפתח-תקוה)

החומרים הדרושים:

– מספריים לנייר
– מספריים לגזירה עדינה ומדוייקת (אפשר מספרי ציפורניים מעוגלות)
– טוש/עט שחור/חום לכיתוב
– 2 תמונות אורך סטנדרטיות (10X15)
– 3-4 תמונות קטנות יותר או תמונות סטנדרטיות שיש בהן הרבה רקע וניתן לחתוך מהן את הדמויות.

איך נרשמים? פשוט שולחים מייל עם השם המלא והטלפון למייל kparparim@gmail.com.

להתראות בסדנא,

קרן.

לימוזינה

רק פעם אחת בחיי נסעתי בלימוזינה וגם זה היה במקרה. סיימתי כנס מעניין במיוחד בבוסטון ביום שישי בצהריים והייתי אמורה לעלות לטיסה לניו-יורק ללילה אחד ומשם לקחת טיסה במוצ"ש לארץ. אפילו הצלחתי להגיע מוקדם מהצפוי לשדה התעופה בבוסטון וניסיתי לעלות על טיסה מוקדמת יותר – איזה באסה שאי אפשר לעלות כי לא אספיק לעשות צ'ק אין למזוודה.  בכלל, שדות תעופה זה מקור בלתי נדלה להתבאסות – תורים ארוכים, בירוקרטיה מעייפת, מרחקים בלתי הגיוניים, דיוטי פרי עם מחירים בשמיים והרבה זמן לחכות, ולחכות, ולחכות….

בקיצור, ישבתי וראיתי בעיניים כלות איך כולם עולים לטיסה המוקדמת ורק אני מקורקעת. טיסה מבוסטון לניו-יורק אורכת כשעה – ואחרי שעה שאני מתבאסת מחדש כי אני מתארת לעצמי שהם כבר יורדים מהמטוס בניו-יורק ואני עדיין יושבת ומחכה לטיסה שלי, הודיעו בכריזה שכל הטיסות לניו-יורק מבוטלות בגלל מזג האויר. מסתבר שיורד שלג כבד בניו-יורק ואפילו הטיסות שהגיעו לשם היו צריכות להסתובב ולחזור חזרה. איזה מזל שלא הספקתי לעלות על הטיסה הקודמת – גם לטוס שעה, גם לראות את ניו-יורק מלמעלה, וגם לעשות אחורה פנה ולטוס שעה נוספת כדי לחזור למקום שממנו המראת? עדיף להשאר ולא לזוז לשום מקום! אתם רואים איך הפרספקטיבה משתנה בן רגע? אפילו לא הייתי צריכה לקום מהכיסא כדי לשנות אותה .

מה עושים? בחיים לא נתקעתי באיזשהו מקום בגלל שלג . התמודדות עם שלג זה משהו די ברור לכל מי שגר בחוף המזרחי של ארצות הברית – מדי פעם אנחנו מקבלים מיילים שמופנים לכל עובדי החברה בבוסטון שמודיע שבגלל הסופה לא צריך להגיע לעבודה. כמה מרגיז שאין סופות שלג בהרצליה… שיחת טלפון שהרמתי לחברה הניו-יורקית שחיכתה לי שם בישרה לי שהדרך היחידה להגיע בשלג היא ברכבת. האמת, דוקא טוב שאין שלג בהרצליה – עם כל הסיפורים על הרכבות המאחרות ונתקעות אצלנו בארץ, אני מפחדת לחשוב מה היה קורה אם גם היה יורד פה שלג.

אחרי שאיתרתי מחדש את המזוודה שלי (שלמזלי עוד לא עלתה למטוס), תפסתי מונית לתחנת הרכבת. שם התגלתה האמת הנוראה – תור אינסופי של כל מי שהטיסה שלו בוטלה או כאלו שטסו ממקומות אחרים לניו יורק והפנו אותם לבוסטון. רק בסוף התור גיליתי שרכבת האקספרס כבר יצאה והרכבת הרגילה (5 שעות נסיעה) יוצאת עוד 10 דקות מהרציף. ריצה עם מחשב נייד, תיק גב, מעיל חורפי על היד ומזוודה ענקית היא לא הדרך המומלצת לעשות ספורט, תאמינו לי! ברכבת היו יותר מ-40 קרונות ובעוד אני שועטת על הרציף (טוב, שועטת זה קצת  מוגזם – יותר נכון מקרטעת מעומס המשקל) אני רואה שכל הקרונות שאני עוברת כבר מלאים ודחוסים. כשכבר שמעתי את השריקות של הקונדקטור הספקתי לטפס לקרון האחרון ולתפוס את אחד משני מקומות הישיבה הבודדים שנותרו ברכבת כולה. חישוב קצר מראה לי שבשעה 10 בערב אני מגיעה לניו-יורק – עוד אפשר להספיק לקרוע את העיר!

חשבתם שהגעתי למנוחה ולנחלה? כמעט… אחרי שעתיים של נסיעה, שלג על הפסים אילץ את הרכבת  לנסוע רוורס חצי שעה ולקחת מסלול חליפי. הגעתי בחצות הלילה לניו-יורק אחרי 7 שעות ברכבת וכל מה שרציתי זה לתפוס מונית למלון ולעצום עיניים במיטה. לקרוע את העיר? אולי רק בנחירות…

ניסיתם לתפוס מונית כשיורד שלג בחצות ביום שישי? עוד משהו שאין פה בארץ. שלג, זאת אומרת, לא מוניות. בעצם, גם מוניות לפעמים אי אפשר לתפוס… אחרי חצי שעה בלי מונית באופק (בעצם, בלי אף מכונית באופק) לפתע עוצרת לידי לימוזינה. כן, סוף סוף הגיעה הפואנטה – לימוזינה ארוכה ושחורה כמו בסרטים. מהמושב הקדמי יוצא הנהג (עם מדים וכובע – כמו שצריך) ומכריז שהוא מוכן תמורת 20 דולר לקחת כל מי שרוצה למלון שלו. אני ועוד 3 נוסעים מאושרים (שעמדו כמוני ונופפו נואשות למונית) נכנסנו ללימוזינה ויצאנו לדרך. מסתבר שבעל הלימוזינה סיים לחגוג לאותו ערב ושחרר את הנהג – וזה החליט להרוויח קצת דמי כיס על הדרך… מי אני שאתווכח? כל מה שאני זוכרת זה שצילצלתי לארץ לאמא שלי כדי לספר שאני נוסעת בלימוזינה למלון :P. פולניה או לא?

מה פתאום קפץ לי הזכרון על הלימוזינה? אני כבר מגיעה לזה…

היינו בנופש בצפון עם הבנות – נסיעה של שעתיים לכל כיוון. כל מה שייחלתי לו אחרי שעה היה שאהיה בתוך לימוזינה. לא בגלל הפאר, גם לא בגלל המקום לרגליים – רק בגלל שבלימוזינה יש מחיצה חשמלית שאפשר לסגור והיא מפרידה את החלק של הנהג מהחלק של היושבים במושב האחורי. אם מישהו ממציא משהו כזה שאפשר להתקין בתוך רכב משפחתי, אני אישית מוכנה להיות הקונה הראשונה. זה לא מעודד אותי שאנחנו לא היחידים שהילדים שלהם רבים במושב האחורי. מה אכפת לי ילדים של אחרים? ילדים של אחרים לא מעצבנים אותי באוטו. כנראה רק לילדים הפרטיים שלך יש את היכולת להטריף אותך מעצבים עד שאת מגלה שאת שואגת עליהם בקול שלא חשבת שאי פעם יצא לך מהפה. משום מה גם זה לא מפחיד אותם (למרות שאת בעלי זה דוקא כן הפחיד :D). תוסיפו את זה שחלק מהזמן היינו תקועים בתוך פקק ותבינו למה היה צריך להיות טיקר של שניות מעל האוטו – כמו של פצצת זמן מתקתקת .

ילדים זה שמחה – אבל לא כשסגורים איתם באוטו. למזלנו הנסיעה נגמרה, המלון היה נחמד, האוכל היה טעים ויכולתי לחזור לאשליה של ילדות מחונכות – עד הנסיעה חזרה…

אחרי שחזרתי, ישבתי עם שאריות מהאלבום האחרון, פשפשתי בתמונות ומצאתי כאלו שמזכירות לי שיש גם זמנים רגועים במשפחה. התמונות צולמו במפגש משפחתי – לי ומאי עם האחיינית יעלה (הקרויה יעלולה). אני מתה על טקסטים – ודף הרקע בטורקיז עם הכיתוב עשה לי כיף בעיניים. כדי להדגיש אותו קצת, הוספתי לו מסגרת מצויירת בשחור.

{E7013D53-E7AF-4726-AB34-39099D9D88F0}

איך שאני אוהבת את שילובי הצבעים האלו  של צבעים מעושנים – צהוב, ורוד, טורקיז וחום.

{ABF8612C-6E7A-42FE-9F60-39D9279039BD}

המסגרת צוירה בשני סוגים של עט שחור – דק ועבה – כדי ליצור קצת עניין. הפרפר נחתך עם פאנץ' מדף קטיפה שמצאתי ממזמן בחנות יצירה שכונתית.

{14F3031A-3ADC-4BAD-B8B6-2A2F4B4F56E6}

אני טוענת שלבבות אפשר להוסיף בכל מקום!

{15F2E3F6-7DF5-4261-9E3E-310EC3BDBCAE}

אני מנסה לשמור את האשליה של שקט חינוכי עוד כמה ימים. ברור לי שאני אתבדה – ובקרוב!

קרן.

שקט, מצלמים!

פעם, לפני הרבה הרבה שנים (בעצם לא ממש), צילום היה עסק יקר. אני לא מדברת בכלל על המצלמה של ההורים שלי שיצאה לאור בדרך כלל בטיולים משפחתיים וימי הולדת (ולכן רוב התמונות שיש לי בתור ילדה הן מאירועים כאלו), אלא יותר על גיל העשרה שלי – משהו בסביבות שנות ה-80. בגיל 15 כבר היו מצלמות אוטומטיות שוות לכל כיס, אבל החלק היקר היה בעיקר עלות הפילם והפיתוח. עד כדי כך הפילם היה יקר עד שהיינו ממשיכים לסובב את החוגה של מספרי התמונות מעבר למספר התמונות שיש בפילם כדי להצליח לצלם עוד תמונה אחת או שתיים ולהרגיש שיצאנו תותחים (או לפחות לא פרייארים). תמיד היתה דילמה של איזה פילם לקנות – 24 תמונות או 36? למי שלא מבין למה זו דילמה, צריך לזכור שעד שהפילם לא מסתיים, אי אפשר לפתח את התמונות בלי לשרוף את שאר התמונות שלא צולמו… כן, כן, גם אם הטיול השנתי שחיכית לו שנה הסתיים אבל נשארו עוד תמונות שלא צולמו בפילם אז לא מפתחים – או שמצלמים שטויות כדי לסיים אותו. אז מה עדיף, לקנות פילם של 24 תמונות ולהתבאס שאין מספיק תמונות או לקנות פילם של 36 תמונות ולהתבאס שלא סיימנו אותו? עוד זכרון משעשע הוא העובדה שאי אפשר לראות את התמונות שיצאו עד לאחר הפיתוח – כמה מאכזב לגלות שיש תמונות עם עיניים אדומות, תמונות עם ראשים שנחתכים בחלק העליון, אצבע של הצלם שמסתירה חלק מהתמונה או סתם תמונה עגומה שהמצולם בה בדיוק עצם עיניים… מי ידע אז על פוטושופ ועריכה דיגיטלית?

המהפיכה הדיגיטלית בצילום שינתה הכל – מאי (בת ה-5 וחצי) יודעת כבר לצלם תמונות באיייפון ולהעלות את התמונה לפייסבוק. תאמינו לי שלא אני לימדתי אותה – בשביל זה יש לה אחיות גדולות . כשמצלמים בדיגיטלי אפשר מיד לראות אם התמונה הצליחה, לצלם עשרים תמונות בפוזות שונות כדי "שיהיה" ולהחליט רק בסוף מה התמונה הכי מוצלחת. אפשר לערוך את התמונה, לשנות את התאורה, לחתוך אותה ולהוסיף פילטרים. לשלוח לסבתא תמונות במייל ממסיבת יום ההולדת בגן או מהטיול לגן החיות. והכי הכי, אפשר לשמור על המחשב… מנסיון אישי, יש לי אלפי תמונות ששמורות על המחשב (כן, זכרתי גם לגבות) אבל אחד מהחסרונות של הצילום הדיגיטלי הוא העובדה שכבר שכחנו שצריך לפעמים לפתח את התמונות האלו כדי שיהיה תיעוד מוחשי לדורות הבאים. סליחה, אין פה בעצם מה לפתח כי אין כבר פילם – צריך בעצם רק להדפיס. אולי זו הסיבה שאני כל כך אוהבת לעצב דפי אלבום, כי הם מכריחים אותי להדפיס את התמונה ולתעד את הסיפור מאחוריה.

את המצלמה הורודה שלי כל המשפחה יודעת לתפעל – אולי יום אחד אני אעשה גם דף אלבום על כל התמונות ההזויות שלפעמים אני מוצאת אצלי במצלמה… התמונות שהשתמשתי בהן הפעם לא צולמו על ידינו אלא על ידי יעל יניב המוכשרת, שהצליחה לתפוס אותי ואת מאי – ואת המצלמה שמאי החזיקה כמובן.

{6AB3A8C3-3C12-41D2-9531-E4D0944245DC}

דף הרקע של התווים הוא יחסית חדש (בקושי בן שנה), אבל שאר הדפים נמצאים אצלי באוסף כבר כמעט חמש שנים ושרדו את הניפוי הגדול שעשיתי לפני הגראג' סייל. זה רק מראה שדפים אהובים תמיד יהיה להם שימוש! גם שיטת החלוקה של הקישוטים שלי לפי צבעים מוכיחה את עצמה – בחיים לא הייתי זוכרת שיש לי את הלב המנצנץ הזה או את הפרח המנוקד בלי השיטה הזו!

{E800303E-9DF9-42FF-A246-5EE26A747233}

הכיתובים בשחור לקוחים מדף מדבקות ישן נושן שתמיד האמנתי שאמצא לו שימוש. טוב שלא איבדתי תקווה…

{61719073-4786-4BF8-95D8-503CFA71A337}

אז מה היה לנו כאן? קצת נוסטלגיה על ימי המצלמה, עוד קצת נוסטלגיה על דפים ישנים – והופ, עוד דף חדש לאלבום. אני את שלי עשיתי…

קרן.