יצירה משותפת

בדרך כלל אני יושבת ליצור לבדי – קל  לי יותר להתרכז כשאין לי מישהו באיזור שמסיח את תשומת הלב שלי. לפעמים הבנות שלי מבינות את הרמז ומשאירות אותי לבד – ולפעמים הן מתיישבות לידי כדי לראות מה אני עושה ונכנסות לעניינים. חומרי יצירה לא חסרים לנו בבית – לכן זה לא פלא שהן יוצרות גם לבדן במשך השבוע.

אחד מהדברים שאני זוכרת בתור ילדה זה את אמא שלי תופרת במכונת התפירה. אני ממש זוכרת את המסלול של השחלת החוט במכונה לפי הדרך שבה היא משחילה, אני יודעת לעשות קשר בקצה החוט כמו שתופרות מומחיות עושות ואני אפילו זוכרת את הטקס של לפתוח את המכונה ולהחזיר אותה למקום. אני מקווה שגם הבנות שלי תזכורנה את הדברים האלו כשהן תהיינה גדולות יותר.

הזכרונות הללו נתנו לי רעיון לסדנת אמהות וילדות – שתי נפשות שתופרות ביחד מוצר אחד. הן מחליטות ביחד על שילובי הבדים, גוזרות ביחד ותופרות ביחד. בעצם, אין לי שום בעיה שהילדות תעשינה את הכל והאמהות תהיינה שם כדי לתמוך ברגעים המאתגרים. מן חוג אמא – זמן איכות לאמא ובת. זה יכול להיות גם אמא ובן (אם תמצאו בן שיסכים לבוא לסדנת תפירה) או אבא ובת.

מה תופרים? תיק גב! התיק נסגר עם גומיה וכפתור מקדימה, יש לו שני חלקים בצבעים שונים (ניתן כמובן לבחור את שילוב הבדים הרצוי בסדנא) מבד ריפוד עבה ורצועות בשחור או אפור בהיר.

IMG_20170604_170354 (Small)

התיק שטוח בחלקו העליון ונפוח בחלקו התחתון כדי שיוכל לשאת בתוכו דברים בלי לעוות לו את הצורה.

IMG_20170604_170404 (Small)

לתיק יש ביטנה מלאה מבד כותנה (גם את בד הביטנה אפשר יהיה לבחור בסדנא).

IMG_20170604_170439 (Small)

ולקינוח, שתי רצועות כתף מתכווננות עם פרזול כסוף ולולאת תליה.

IMG_20170604_170701 (Small)

גודל התיק 32 ס"מ X 32 ס"מ – מספיק בדיוק לשבת על הגב בלי להגיע עד הישבן.

למי מיועדת הסדנא?

  • זו סדנת מתחילות, היא מיועדת לכאלו שמעולם לא תפרו במכונה, או שיש להן ידע בסיסי בלבד (זה נכון לגבי האמהות וגם לגבי הילדות). אחד המועדים הוא למבוגרות מתחילות בלבד ושני מועדים הם לאמהות+בנות.

מה אורך הסדנא?

  • הסדנא בת 3-3.5 שעות.

מה צריך להביא?

  • עקרונית אין צורך להביא כלום (חוץ מאשר מצב רוח יצירתי). אם יש לכן מכונת תפירה, מומלץ להביא אותה כי תמיד עדיף להתנסות בתפירה עם המכונה האישית המוכרת.

מתי מתקיימת הסדנא?

  • הסדנאות תתקיימנה בתאריכים הבאים:
    • יום חמישי 15 ביוני בשעה 18:00 אחה"צ – אמהות+בנות בסטודיו כישורים ברחובות
    • יום שישי 16 ביוני בשעה 9:00 בבוקר – מתחילות (מבוגרות בלבד, ללא ילדות) בסטודיו כישורים ברחובות
    • יום שישי 16 ביוני בשעה 14:00 בצהריים – אמהות+בנות בסטודיו כישורים ברחובות
    • יום חמישי 20 ביולי בשעה 18:00 אחה"צ – אמהות+בנות בגני תקווה
    • יום שישי 21 ביולי בשעה 9:00 בבוקר – אמהות+בנות בגני תקווה

כמה זה עולה?

  • מחיר הסדנא הינו 280 ש"ח לאמא+בת שתופרות תיק אחד ביחד. בסדנת המתחילות (שישי בבוקר) המחיר הוא 280 ש"ח למשתתפת.
  • הרישום מותנה בתשלום דמי רישום של 50 ש"ח בחיוב טלפוני. סכום דמי הרישום יקוזז ממחיר הסדנא ושאר התשלום יתבצע בזמן הסדנא במזומן/צ'ק או אשראי. ניתן לבטל עד שבוע לפני הסדנא ולקבל בחזרה את דמי הרישום. דמי הרישום לא יוחזרו במקרה של ביטול של פחות משבוע לפני הסדנא.

איך נרשמים?

  • שולחים מייל ל-kparparim@gmail.com עם התאריך הרצוי, שם מלא ומספר טלפון.

להתראות בסדנא!

קרן.

מידורי

מה זה מידורי? מידורי היא בעצם ארגונית אישית המכילה מחברות פנימיות – כל מחברת יכולה להיות בנושא אחר, עם דפים שונים ובעיצוב שונה. מבחינתי המידורי שלי הוא בעצם הכלבויניק שלי. אני מכניסה לתוכו הכל – החל מלוח שנה וכלה בתכנון סדנאות. אני אוספת בו קבלות, פתקים, תזכורות, רעיונות שקופצים לי לראש, תכניות לשנה הקרובה – ועוד המון דברים שאחרת פשוט היו יושבים לי באיזשהו כיס בתיק, במכנסיים או בארנק (עד שהייתי שוכחת איפה שמתי אותם ומתעצבנת כל פעם מחדש).

IMG_20160408_235153 (Small)

נכון שיש אפליקציית יומן בסלולרי, וגם אפליקציה לפתקים. וגם אפליקציה לתזכורות – אבל לכי תזכרי איפה רשמת משהו. ועדיין אני רושמת פתקים, עושה רשימות ואוספת קבלות בארנק…

IMG_20160408_234939 (Small)

כל מי שפגש אותי בחודש האחרון ראה את המידורי שלי – אני פשוט משוויצה בו בכל הזדמנות. לא צריך לקנות לו מילוי בכל שנה – אני פשוט מדפיסה בבית במדפסת הביתית עוד דפים למחברת (ויצרתי לי כבר את התבניות המתאימות), כורכת אותה ומחליפה את הקיימת. יש לי רעיון למחברת חדשה? אין בעיה, כבר מוסיפה לי עוד אחת. הכנסתי במידורי שלי גם 7-8 מחברות ביחד.
IMG_20160407_091347 (Small)
קניתי דף חדש מהמם ולא יודעת מה לעשות איתו? נהדר, אני כבר עושה ממנו עוד מחברת. וגם את המדבקות המתאימות כבר הכנתי. איזה כיף!
למידורי שלי יש חמש מחברות פנימיות – מחברת יומן שבועי, מחברת יומן חודשי, מחברת תזכורות, מחברות תכנון סדנאות עם דפי נקודות ומחברת כללית עם דפי שורות. את כל אחת מהמחברות אני יכולה לשלוף החוצה לעבודה בנפרד, או להחליף כאשר היא מלאה. הוספתי לו גם מחזיק לעט, כיסים פנימיים ועוד שלל הפתעות. עטפתי אותו בכריכת עור ומאז אני לא זזה בלעדיו – ממש שומרת בו הכל.
ארגונית כזו פשוט דורשת מדבקות שימושיות בשבילה, לא? קצת רקעים, קצת קישוטים והרבה מדבקות לשימושים שונים – יום הולדת, תור לרופא, קניות בסופר, ארוחה במסעדה, תור לשיננית, תזכורות וסימניות.
עבור כל האטבים, הקליפסים והסימניות הוספתי גם כיסים ומתלים.

את אהבתי למידורי, לנייר ולסדנאות איחדתי לכדי סדנת נייר חדשה בה גם אתן תוכלו ליצור מידורי משלכן. תבחרו את צבע העור הרצוי, תחתכו ותחוררו אותו במקומות המתאימים, תוסיפו לו מתקן אחיזה לעט, תייצרו 5 מחברות (יומן שבועי, יומן חודשי, תזכורות, שורות ונקודות), תכינו כיסים ומקומות אחסון וכמובן גם תקשטו בעזרת מגוון וואשי טייפ. אה, ותקבלו גם כל מיני אטבים, קליפסים וסימניות כדי לשמח את הלב (-:  לאחר הסדנא תקבלו גם קישור להורדה של קבצי PDF להדפסה בבית של מחברות נוספות.

עושות סדר לקראת פסח? הארגונית הזו תעזור לכם לעשות סדר בחיים, לשמור את כל הפתקים והרשימות במקום אחד ובדרך גם ליצור ולקשט.

עכשיו לתכלס…
  • אורך הסדנא הינו 3.5 שעות, אין צורך בידע מוקדם עם עבודה בנייר או עור (אגב, לכל מי שרוצה להשתמש בדמוי עור יש גם אפשרות כזו, רק תודיעו לי מראש).
    • יום שלישי ה-18 ביולי בשעה 16:00 אחה"צ אצל נתנאלה
    • יום שלישי ה-22 באוגוסט בשעה 20:00 (תל אביב – בחנות של רעותא)
    • יום שלישי ה-5 בספטמבר בשעה 20:00 (תל אביב – בחנות של רעותא)

* רוצות להשתתף בסדנא אבל יש לכן כבר תוכניות בתאריכים האלו? שלחו לי מייל ולפי הביקוש אפתח מועדים חדשים (ולכל המתעניינות, זו סדנא שאפשר להעביר גם באמצע השבוע בשעות הערב)

  • עלות הסדנא הינה 250 ש"ח למשתתפת (בסדנאות באיזור המרכז בלבד).
  • אין צורך להביא כלים או חומרים – הכל יסופק בסדנא.
  • הסדנא מתאימה גם למתחילות
  • איך נרשמים?
ההרשמה כרוכה בתשלום מראש של 50 ש"ח בכרטיס אשראי, שאר התשלום יתבצע בזמן הסדנא.
במקרה של ביטול בשבוע שלפני הסדנא, דמי ההרשמה לא יוחזרו.
להרשמה יש לשלוח מייל ל-kparparim@gmail.com עם תאריך הסדנא הרצוי ומספר טלפון ליצירת קשר.
להתראות בסדנא!
קרן.

מאחורי הקלעים

הפעם החלטתי לחלוק אתכם קצת מתהליך היצירה שלי מאחורי הקלעים – מה אני עושה כשאני מבשלת איזשהו רעיון עד לשלב שאני מחליטה לפרסם סדנא.

בדרך כלל זה מתחיל מרעיון, משהו שצץ לי בראש ולא מרפה. ברוב המקרים זה משהו שאני מתה לנסות בעצמי ולעיתים זה אפילו הופך לאובססיה… הרעיון הפעם היה ארנק – ראיתי ארנק של אחת ממעצבות התיקים המוכרות בארץ שהזכיר לי בצורה מדהימה גיזרה של ארנק שהעברתי בסדנת מתחילות לפני כארבע שנים. את הגיזרה לארנק ההוא אני מצאתי במגזין יפני שהייתי מנויה עליו בזמנו אבל ראיתי אותו מאז צץ בכל מיני מקומות נוספים. בקיצור, הגיזרה של הארנק היתה דומה להפליא לגיזרה ההיא, אבל עם פרופורציות שונות וחלוקה פנימית שונה. עד כאן העובדות – מפה מתחילה האובססיה…

הנה דוגמא של הארנק שלי מלפני ארבע שנים:

p2

p1

הדבר הראשון שאני עושה זה לשבת ולתכנן. יושבת עם סרגל אריסטו (ובמקרה זה גם עם מחוגה), קרטון דופלקס לגיזרה, עפרון וסכין יפנית. יושבת ומחשבת גדלים, פרופורציות, כיסים ובעיקר פונקציונליות. שלא יהיה עבה מדי אבל עדיין שימושי, שיהיו בו מספיק כיסים לכרטיסי אשראי, פתקים, כסף קטן ושטרות – ועוד אינספור פיצ'פקס שמסתובבים בארנק (לפחות שלי).

IMG_20160227_123125 (Small)

מימין תוכלו לראות את הגיזרה מהסדנא המקורית מלפני ארבע שנים – משמאל כבר נמצא הפרוטוטייפ הראשון. בדרך כלל עבור המודל הראשון אני משתמשת בחומר זול יותר (במקרה הזה ויניל לבן) ובמקום תפרים אני משתמשת בשדכן סיכות. ככה אני מייצרת לי דגם בכמה דקות רק כדי לוודא שהגדלים והפרופורציות נכונים – ואם משהו שגוי, פשוט משנים. לפעמים השינוי אומר שינוי בגיזרה ואז חותכים חלק חדש ומייצרים מודל גירסא II, או שפשוט מפרקים את הסיכות ומחברים מחדש במיקום שונה. לפי הגירסא הזו אפשר לנסות לתכנן מיקום של סוגרים (תיקתקים, סוגרים מגנטיים ורוכסנים) ולקבל אישור ראשוני אם הגיזרה מתאימה.

IMG_20160226_005643 (Small)

אחרי שאישרתי לעצמי שאני בכיוון הנכון, הגיע הזמן לתפור את המודל הבא – אני לוקחת בד בעובי דומה לבד שבו אשתמש במוצר הסופי ומנסה את הגיזרה על באמת. פה אני כבר רושמת את כל השלבים האמיתיים של בניית המוצר – איפה צריך להשאיר פתח כדי להפוך, איפה להאריך את הכיס כדי שכרטיס האשראי לא יבלוט החוצה, איפה צריך להוסיף לשונית כדי להסתיר את שולי הרוכסן ובאיזה אורך רוכסן בכלל להשתמש.

לפעמים זה המודל האחרון לפני שאני ממש מנסה לבנות את הארנק עם הבדים היפים שבסוף יצטלמו לפוסט על הסדנא – ולפעמים המודל הזה הוא רק עוד שלב בדרך (כמו הפעם). אחד השלבים פה יותר מדי מסובך ומדוייק מכדי להוסיף לסדנא עמוסת פרטים והחלטתי לשנות את החלוקה הפנימית כדי שתהיה שימושית עוד יותר ועוד יותר קלה לביצוע.

image (Small)

אין לי עוד תמונה של הארנק הגמור – זה עוד מחכה לרגע הפנוי הבא אחרי שאסיים את הצילומים לנרתיק שאני בונה לסדנא הבאה. למזלי הוא כבר אחרי כל השלבים הללו – אפילו כבר תפרתי אותו. במקביל סיימתי מודל ראשון לסדנת אלבום ומודל מעשי לסדנת ארגונית מידורי. חכו להתפתחויות…

קרן.

אתגר מעשי

יש משהו בעץ שמשדר חמימות – אולי זו הקרבה לאדמה, אולי זה הקשר לטבע, אולי זה טיב המוצר, לא יודעת למה אבל לרוב יש לי חשק לגעת במוצר שעשוי מעץ. לפעמים זה נגמר בקוץ אבל לפעמים זה נגמר בליטוף אוהב והרגשה חמימה בלב.

יש משהו באחסון שמשדר סדר – אולי זה ה-OCD שלי שפורץ במקומות ספציפיים בלבד, אולי זה הרצון לראות איך הכל נמצא במקום, אולי זו האשליה שמישהו יבוא ויסדר את הבלאגן במקומי, לא יודעת למה אבל לרוב יש לי חשק לגעת בכלי אחסון. לפעמים זה נגמר בכלום אבל לפעמים זה גם נגמר בלקחת הביתה עם חיוך על השפתיים.

עכשיו תתארו לעצמכם מה הרגשתי כשקיבלתי לידיים ארגז מעץ… גם אחסון וגם עץ, היש שילוב טוב מזה?

מפעם היא חנות וינטאג`, עתיקות ויד שניה בשוק הפשפשים בחיפה. יש שם אוסף של כלי בית, טקסטיל ורהיטים שגבי ועינת מלקטות מהארץ ומאירופה. מסוג החנויות שבא לך לגור בהן, או לפחות להשכיר חדר לכמה ימים. בימים האלו אפשר להספיק ללטף את כל החפצים ולדמיין שהם שלך, ואם לא, לפחות לדמיין שיש לך מספיק מקום בבית עבור כולם. לכל מי שמחפשת מגירת דפוס גדולה אותנטית, החנות שלהן היא הכתובת. הבטחתי לעצמי שאחרי הטירוף של היריד של נתנאלה אני אתכנן שבת בשוק בחיפה ואין ספק שזה יכלול עצירה אצלן ועוד כמה דברים לאוטו בדרך חזרה…

לפני חודש קיבלתי מייל מהחנות בו הן הציעו לי להצטרף לאתגר הוינטאג` הגדול – הן ישלחו לי מוצר וינטאג` לפי רצונן ואני אעשה איתו מה שבא לי ואכתוב על זה פוסט. מזמן לא נתנו לי אתגר כזה כייפי עם יד חופשית לעשות מה שבא לי. כמובן שהסכמתי ולאחר תיאום טלפוני הגיע השליח עם ארגז עץ חום. כשהארגז הגיע אני הייתי במדריד לנסיעת עבודה קצרה. ביקשתי מבני המשפחה לשלוח לי תמונות של הארגז מכל הזוויות והעברתי זמן בחו"ל בפנטזיות על מה אעשה עם הארגז כשאחזור.

130

כשהגעתי לארץ מיד הלכתי ללטף את הארגז, אבל כיאה לארגז עץ ישן ועצבני קיבלתי קוץ בתור קבלת פנים. החלטתי שמה שחסר לו לארגז הוא קצת תשומת לב והתחלתי להוריד ממנו בעזרת נייר שיוף את השכבה העוקצנית בתוספת אבק, לכלוך וצבע חום.

131

לאט לאט התחילו להתגלות השכבות התחתונות מבעד להסטוריה שהארגז צבר במשך השנים. בדרך הספקתי גם לשייף את הלק על הצפורניים…

132

השלב הבא היה לשמן את העץ – השתמשתי בשמן פשתן וחתיכת בד כותנה – הארגז ספג את השמן כמו ספוג ולאט לאט התחיל להוציא את היופי שלו לאור. סוף כל סוף אפשר היה ללטף ולקבל יחס בחזרה…

133

134

אחת השאלות החשובות היא איך להרים או לסחוב את הארגז. בהתחלה חשבתי על הוספת ידיות חבל בצידי הארגז, אבל לא התחשק לי לקדוח (בשעה 23:30 בלילה גם השכנים שלי לא היו אוהבים את זה) וגם לא היה לי אף חבל. מה שכן היה לי זה שאריות עור שצברתי מפרוייקטים שונים. עור ועץ הולכים ביחד? בטח שכן! חבילה של ברגים קטנים מוזהבים, מרצע ומברגה חשמלית זה כל מה שהיה דרוש כדי לחבר ידיות לארגז וגם להוסיף עור בפינות – גם כדי להגן עליהן אבל בעיקר בשביל היופי.

135

טאטאתי את רצפת המרתף, כיביתי את האור והלכתי לישון בשתיים לפנות בוקר עם חיוך מאוזן לאוזן. רק יוצרות (עייפות) מכירות את החיוך הזה… בבוקר קמתי והלכתי להציץ שוב על הארגז. תמיד כשאני מסיימת עבודה אני צריכה להתרגל אליה – אחרי שנת לילה לפעמים הדברים נראים אחרת. לפעמים אני אוהבת את מה שיצא בלילה אבל לפעמים – כמו הפעם – אני מרגישה שמשהו עדיין חסר.

הסתכלתי על הארגז שוב באור יום והחלטתי שהוא נראה כהה וקודר מדי. הצבע שאני חושבת שמשתלב הכי יפה עם חום הוא טורקיז. לא רציתי להתחיל לצבוע אותו ולאבד את כל העבודה שהשקעתי עם השמן, אבל הוא בהחלט היה זקוק לזריקת צבע. עם לא מעט דפיקות לב התחלתי לפרק את הקרשים העליונים של הארגז.

136

מסתבר שמסמרים ישנים וחלודים יכולים להיות מאוד עקשניים, אבל אני הייתי עקשנית אפלו עוד יותר.

137

חתכתי רצועות של בד כותנה בצבע טורקיז בהיר, הידקתי אותן עם אקדח סיכות לקצה הקרש והתחלתי ללפף אותן עד לסופו ושם הידקתי שוב.

138  139140

עטפתי קרש אחד והתרשמתי. במחשבה שניה, אולי עדיף לקפל את הרצועות במרכזן, לגהץ ואז לעטוף את הקרש.

141

פירקתי את העטיפה, גיהצתי וחיברתי מחדש. ככה נראו ארבעת המוטות שלי לאחר העטיפה:

142

חיברתי מחדש את המוטות לארגז עם ברגים ארוכים והחזרתי את קישוטי העור בפינות. הוא כבר נראה יותר טוב… הדבר האחרון שרציתי להוסיף הוא מחיצה פנימית. אמנם לא היה לי קרש עץ מיותר אבל לקחתי קרטון עבה שעטפתי בבד וקיפלתי באמצע. את הקרטון העטוף חיברתי לדפנות הארגז באמצעות שאריות עור נוספות.

144

עכשיו רק הייתי צריכה להתאפק עד שיהיה מזג אויר יפה לצילום בחצר. סתאאאם, האמת היא שהייתי צריכה לחכות ליום שבו אני חוזרת הביתה כשיש עדיין אור יום בחוץ (-:

145

146147148

הארגז די גדול (60X40 ס"מ)  ויכול להכיל לא מעט דברים. ניסיתי לראות איך הוא ישתלב עם חומרי תפירה – נראה לא רע!

149150151

אז מה  היה לנו? אתגר אחד, כמה קוצים, ידיים משומנות, חיוך עייף וסיפוק ענקי. גבי ועינת, תודה על ההזדמנות ועל האתגר – אני כבר מחכה לאתגר הבא!

קרן.

שללינג

לפעמים אני נתקלת בספר שהייתי רוצה שיתגשם  – ספר אחד כזה היה הארי פוטר. ממש דמיינתי את עצמי כאילו יום אחד היו מגלים לי שאני קוסמת ושיש יקום מקביל מופלא ומדהים שאף אחד לא יודע עליו. אני מתארת לעצמי שאני לא היחידה שחשבה כך ואולי זה גם חלק מהסיבה למה סדרת הספרים הזו הצליחה כל כך.  אז מה אם זה ספר ילדים? מבחינתי בכל אחד מאיתנו עדיין חבוי ילד. לפעמים הוא חבוי עמוק מדי וחבל…

כשקראתי את הספר החדש של אורית גידלי הרגשתי שוב ככה. נכון שזה ספר ילדים (שוב) אבל הלוואי שגם לי היה מחק שיכול למחוק מילים שהתחרטתי עליהן או שיכולתי לתקן מילים של אחרים (ולא רק של הבנות שלי). הייתי יושבת לי מול הטלויזיה ומוחקת בפראות. נכנסת לאינטרנט ועושה קצת שיפוצים. פותחת את העיתון ומשנה את החדשות. זה נראה לכם לא דמוקרטי? בחלומות שלי אני קובעת מה יהיה ומה שבטוח הוא ששם המציאות הרבה יותר ורודה.

1

אורית היא משוררת (איזה יופי של מקצוע!) וסופרת, מה שאומר שהיא יודעת ללהט להטוטים עם מילים. צריך לשמוע אותה מדברת (וגם לקרוא אותה כמובן) כדי להבין שהתפיסה שלה לגבי השפה העברית היא שונה לחלוטין ממה שהאדם הממוצע קולט. כל שיחה איתה גורמת לי לחייך, כל מייל ממנה מעלה את רמת ההנאה ובתור חובבת מילים ידועה זה פשוט תענוג. בספר החדש היא אפילו על תקן אליעזר בן יהודה וממציאה מילים חדשות. אמנם בשלב הנוכחי בחיי הבנות שלי טוענות שאני משתמשת במילים ישנות שהן כבר לא קוליות מספיק ושאני מתחילה לעשות פדיחות, אבל אז מה? אני מאמצת את "שלללינג" בכל הלב ומאחלת לי שיהיו לי הרבה סיבות טובות להשתמש בה. מבחינתי זו אחלה של מילה! (אגב, אחלה זה עדיין מילה שמרשים לי להשתמש בה).

לרגל הוצאת הספר אורית סחפה איתה קבוצת בלוגריות שכל אחת מהן הוזמנה גם היא להתלהב ממילה כלשהי. משוררת או לא?

2

ממה אני מתלהבת? מה גורם לדופק שלי להאיץ ולחיוך שלי להתרחב? חיפשתי מילה נוספת שעושה לי את זה ומיד קפצה לי לראש המילה "השראה". נכון שזו קלישאה, אבל בעשור האחרון היא היתה המילה שהובילה אותי לאן שאני נמצאת היום. היא שינתה לי את תחומי העניין, מילאה לי את שעות הפנאי, הכירה לי אנשים חדשים והפגישה אותי עם חברות חדשות. בזכותה נסעתי למקומות שלא הייתי בהם קודם, ניסיתי דברים חדשים שמעולם לא חשבתי שאעשה ואתגרתי את עצמי במליון ואחת צורות. כשאני מנסה להבין מה המילה הזו אומרת לי, ישר קופצות לי לראש שלוש מילים נוספות – אינטרנט, טעות וצבע. זה נראה שאין קשר ביניהן אבל משום מה כולן מסבירות לי מה היא השראה.

למה אינטרנט? כי נדמה שמאז שיש אינטרנט עולם ההשראה התרחב. פתאום לא צריך לנסוע לחו"ל כדי להיכנס לתערוכה מעניינת של אומן מוערך, לא צריך להיות מנויים על מגזינים כדי לגלות חידושים והפתעות, לא צריך להיות מוגבלים באפשרויות המקומיות כדי לגלות מה עוד קיים בעולם. רוצים ללמוד על נייר? אין בעיה. חיפוש מהיר ברשת יעלה לכם אינספור הדרכות וסרטונים. אולי תפירה? כנ"ל. בא לכם בד מיוחד שיכול להקפיץ לכם את העבודה? שניה, הוא כבר בדרך אליכם. קניתם משהו ורציתם לראות מה יוצרים אחרים עשו איתו? הכל פרוש לפניכם, רק צריך לדעת לחפש.

לאינטרנט יש פן גם חברתי שהתפתח עם השנים – לפני עשור היו פורומים וקומונות, עכשיו יש קבוצות בפייסבוק (אני לא אוהבת את כל מה שקורה בפייסבוק, אבל דוקא את הפן הזה כן). בשני המקרים זה התחיל מאנשים שחיפשו השראה ומצאו שותפים להתלהבות (יש שיאמרו שותפים להפרעה). בתור בעלת בלוג של יצירה, אלו הקבוצות שהכי מדברות אלי. רק שם אפשר לדון לעומק איזה מוצר הכי טוב, להתפעל מליין חדש של נייר שעומד לצאת, להתעלף מעבודה של יוצרת אחרת וגם קצת לקנא. קנאה בעברית זה משהו שלרוב נתפס בתור משהו לא טוב – אבל באנגלית יש לקנאה שתי מילים – jealous ו-envy. לראשונה יש קונוטציה שלילית ואילו לשניה יש קונוטציה חיובית יותר. הראשונה מתוארת כמפלצת ירוקה ויכולה להעביר אדם על דעתו ואילו השניה יכולה לדחוף אותו ולגרום לו להתמחות ולהשתפר כדי להעלות את הרמה. אני בהחלט בעד האפשרות השניה ולא מתביישת להודות שיש עבודות שגנזתי כי חשבתי שהן לא מספיק טובות והתחלתי אותן מהתחלה כדי לנסות לשפר.

למה טעות? כי חלק מכובד מהעבודות שלי הגיע לאן שהגיע בגלל טעות. משם למדתי, אלתרתי והתפתחתי. משם גיליתי שטעות יכולה להיות פתח לעולם חדש שלא חשבתי עליו קודם. מטעות למדתי מה הדרך הפשוטה יותר. טעות עוזרת לנו לייצר משהו טוב יותר בנסיון הבא. טעות גורמת לנו לחפש את הפתרון כדי שלא נחזור על אותה הטעות ואולי אפילו עוזרת לנו להמציא את הפתרון, וזו בדיוק מהות ההשראה.

את הארנק הקטן הזה תפרתי לפני 8 שנים כשאור עלתה לכיתה א`. זה היה הדבר הראשון שתפרתי במכונה ומאז הילדה כבר יותר גבוהה ממני ועלתה לכיתה ט`.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הרבה טעויות עשיתי מאז – אבל דרכן גם למדתי. בקיצור, אהבו גם את הטעויות שלכם, לכו תדעו מה תגלו בעקבותיהן. לקח לי לתפור את הארנק אז שעתיים, היום זה היה לוקח לי רבע שעה – כנראה שהיה שווה לעשות טעויות בדרך. לא סתם נכון המשפט "מי שלא עושה לא טועה". נסו ותטעו…

למה צבע? כי חלק גדול מההשראה שלי נגרמת בגלל צבע או שילוב של צבעים. ככה אני חושבת – אני מחפשת משהו בצבע מסויים כדי שישלים לי את הפרוייקט. אני מתלהבת ממשהו צבעוני סתם בגלל הצבע ולא בגלל המוצר. לא תאמינו כמה פעמים קניתי משהו שלא הייתי צריכה רק בגלל שהצבע היה מדהים. לפעמים אני רואה שילוב צבעים שבעקבותיו אני יוצרת ולפעמים זה הפוך. כשתכננתי את הדף הזה לסדנא אצל נתנאלה, נתקעתי. ידעתי שאשתמש ברקע בצבעים ורוד וחום ולא ידעתי איזה צבע לצרף. מה עושים? מחפשים לפי צבע. פינטרסט, שלוש מילים (color+brown+pink) ועולם שלם של שילובים מתאימים נפרש בפני:

4

אני בחרתי להוסיף אדום כהה, אבל התלבטתי עד הרגע האחרון אם במקומו להוסיף טורקיז:

5

נראה לי  שהמחמאה הכי טובה של השראה היא כשמישהו מנסה לקחת השראה ממך. ליום ההולדת שלי בחודש שעבר, לי (בת 12) עשתה לי דף לאלבום. נראה אם תזהו מאיפה היא לקחה את ההשראה…

6

היא הוסיפה מעטפה תואמת על הדף ובתוכה היתה  הברכה – וכל זה נעשה בהסתר מאחורי הגב שלי. לא ידעתי דבר עד שהיא מסרה לי אותו בארוחת יום ההולדת, לא פלא שהיו לי דמעות בעיניים…
בספר הקודם של נונה עשיתי יצירה (הנה כאן) והפעם היצירה שלי היא המילים. בפרויקט ההתלהבות של נונה משתתפות 17 בלוגריות מובחרות וכל יומיים עולים פוסטים חדשים על התלהבות. גלריית כל הפוסטים תתעדכן מדי יום גם פהוגם פה. אם תרצו לקרוא על המילים שבחרו שאר הבלוגריות בחבורה הנפלאה הזו, רק תלחצו על הקישור:

אבניירו
אומאמי
אמא מאמנת
לולה
נתנאלה – מוזה ויצירה
פריזאית
קפה ויפה
רונית כפיר
ג`ינג` – הבלוג של המשוררת בכבודה ובעצמה!

אם בא לכם לקרוא על נונה, ילדה מתלהבת שלומדת לא למחוק את עצמה ולהישאר כמו שהיא, תוכלו למצוא אותה בספר "נונה ומחק האויר" בכל חנויות צומת ספרים וסטימצקי וגם כאן.

לא יודעת מה אתכם, אבל ההתלהבות הזו מההשראה עשתה לי רק טוב. הולכת ליצור משהו…

קרן.

סיבה למסיבה

הללויה! נגמר השיפוץ. תמו הימים של אבק במשחת השיניים, תור לחדר השירותים הבודד שנותר לנו לשימוש ואכילה מכלים חד פעמיים. זה לקח טיפה מעבר למה שחשבנו – בעיקר כי החלטנו שחייבים גם לשפץ את הגינה ולעשות פוליש. לא משנה, העיקר שכל זה מאחורינו. שום דבר גרנדיוזי אבל הרבה שיפוצים קוסמטיים (נו, הבית הזה בשימוש תכוף של 3 בנות).
הפעם האחרונה ששיפצנו היתה לפני עשור. בדיוק קנינו את הבית, השיפוצניק עבד לבד ואנחנו קפצנו כל כמה ימים מהדירה שגרנו בה כדי לראות התקדמות. ממש שיפוץ סטרילי בשלט רחוק. אולי לכן הייתי אופטימית בהתחלה – שלושה שבועות שיפוץ ויום לאחר מכן כבר סדנא. yeah right…

לא הבנתי כמה לכלוך ואבק יש בשיפוץ. כמה מיון, סידור וארגון יש בכל חדר שאמורים לצבוע. כמה מהר קופצים הפיוזים כשמקטינים לך את שטח המחייה הרגיל שלך ובכל פינה מפוזרים כלי עבודה. ממש שמחתי להגיע לעבודה – איפה שהמזגן עובד, אין רעש של קידוחים והאוכל לא מלא באבק.
נגמר השיפוץ – התחיל הנקיון. שבוע שלם שאנחנו רק עוברים על חלק נוסף בבית, שוטפים, מנגבים, מקרצפים – ועוברים לחלק הבא. והנה נגמר כבר יולי… באוגוסט יש טיול בת מצווה לניו יורק (וחוץ מכרטיס הטיסה כלום עוד לא סגור), שני ימי הולדת, שני מפגשים משפחתיים, גראג' סייל אחד ומינוס זמן פנוי.

אז למה סיבה למסיבה? כי הצלחתי לדחוס איזו סדנא אחת או שתיים למתחילות עד הטיסה. כי התחלתי לתפור את הדוגמא לסדנת המתקדמות בתחילת ספטמבר. כי אף פעם לא הייתי בניו יורק בקיץ (תמיד כשאני שם יורד שלג). כי מגיע גם לי קצת חופש אחרי קיץ כזה. כי חדר היצירה המשופץ שלי הוא תענוג. כי די מעניין לי בחודש הזה בעבודה. כי אחרי הגארג' סייל יהיה לי שוב מקום לזוז במרתף. כי המזגן עובד… לא מספיק סיבות?

אז הנה, הסדנא למתחילות – ואפשר אפילו לומר סדנא לאמהות וילדות.

לקראת תחילת השנה אנחנו נתפור כיסוי לקלסר עם קלמר תואם. כמובן שנוכל לבחור את שילובי הבדים שאנחנו אוהבים.

a

בתוך הקלסר יש שני כיסים – אחד בכל צד.

b

והקלמר עם רוכסן וביטנה:

c

הנה סט נוסף שתפרה לי (בת 12) בכוחות עצמה:

d

ומבט מבפנים:

e

אז ככה…

הסדנאות מיועדות למי שאין להן ידע בתפירה בכלל,  או לכאלו שיש להן ידע בסיסי ורוצות להתנסות בתפירת רוכסן ולימוד טכניקות בסיסיות.  

מתי?

הסדנאות יתקיימו במועדים הבאים בחודש אוגוסט:

  • יום ראשון ה-9/8 בשעה 18:00 אחה"צ – מיועדת גם לילדות (החל מגיל 10) ואמהות
  • יום שלישי ה-11/8 בשעה 19:00 אחה"צ
  • יום שני ה-17/8 בשעה 19:00 אחה"צ​
  • אגב, לא מסתדרים לכם התאריכים? תשלחו לי מייל ל-kparparim@gmail.com. לפי הביקוש אדע אם ומתי לפתוח מועדים נוספים.

כמה זמן?

אורך כל סדנא הוא 3 שעות

כמה עולה?

מחיר כל סדנא הוא 200 ש"ח למשתתפת (או לאמא+ילדה)

יש אוכל?

נשנושים ושתיה כדי שיהיה לכן כוח להחזיק מעמד 3 שעות…

איך נרשמים?

שולחים לי מייל  ל-kparparim@gmail.com עם הפרטים הבאים: הסדנא הרצויה, שם מלא, מספר הטלפון והאם מביאים מכונת תפירה. זה הכל…

 
עוד סיבה למסיבה היא הגראג' סייל – עברו 4 שנים מהפעם האחרונה שעשיתי גראג' סייל. מוזר, לי זה היה נדמה שעבר יותר זמן… (הנה כמה תובנות ותמונות מהגראג' סייל הקודם). בינתיים המשכתי לצבור חומרי יצירה ומגזינים כאילו אין מחר. הוספתי לאוסף בכל נסיעה לחו"ל, ובכל קניה באינטרנט או בחנות אמיתית. השיפוץ הכריח אותי לעשות סדר ולגלות כמה מהדברים לא בשימוש כבר כמה שנים טובות. לא כי הם לא טובים, אלא כי כל פעם מגיע משהו חדש… בקיצור, הגיע הזמן לגראג' סייל נוסף. הפעם הוא לא יהיה אצלי בבית אלא אני מצטרפת לנתנאלה ולעוד חברות משובחות . תרשמו ביומן, תכינו כסף מזומן ושקיות ותיכנסו לקבוצה של האירוע בפייסבוק (הנה כאן).
 f

הנה דוגמא למה שקורה אצלי בינתיים במרתף – ערימות של מגזינים וספרי יצירה שאני משחררת. אגב, כתבתי בזמנו שני פוסטים על מגזינים של יצירה – בתחום הנייר (הנה כאן) ובתחום התפירה (הנה פה). את כולם אני שולחת לחופשי בגראג' סייל…

g

אה, ומה עם סדנא למתקדמות? תשריינו יום שישי בתחילת ספטמבר. וגם סדנת מיני אלבום בסוכות. וגם… טוב, נשאיר גם כמה דברים בסוד, לא?

קרן.

נ.ב. הבלוג שלי הוא בועה – לא מכניסה לפה דברים לא נחמדים, לא זוועות, לא אלימות, לא פוליטיקה. היה מאוד קשה להתעלם ממה שקורה מחוץ לבלוג השבוע ולא להכניס אותו פנימה, אבל אני מתאפקת. ברוכים הבאים לבועה שלי… זו בועה מבחירה. יש לי דיעות נחרצות אבל לא רוצה להביע אותן פה. תנו לי להשאיר את הבלוג בתור אי קטן של שפיות. מאחלת רק שקט…