באיחור אופנתי (או סתם באיחור…)

אני פשוט שונאת לאחר. נקודה. אני שונאת להגיע למקום שכולם כבר הגיעו אליו לפני ואני האחרונה להצטרף, שונאת להסתכל בשעון ולראות שעבר הזמן בו הייתי אמורה כבר להגיע, שונאת להסתכל במחוגים ולדעת שמשהו כבר התחיל בלעדי, שונאת את ההרגשה שכולם נוסעים לאט כאילו שהם עושים לי דוקא. נראה לי שזו אחת הסיבות העיקריות שאני אוהבת לנסוע באוטו ולא להיות תלויה בתחבורה ציבורית – להיות אדון לזמן שלי ולא להיות תלויה בגחמות של מסלול הנסיעה. בתור חיילת בחובה הייתי נוסעת באופן קבוע באוטובוס – קו ארוך ומתיש שהיה נתקע בכל פקק בדרך. כדי לקחת מרווח בטחון ולא לאחר הייתי מגיעה תמיד חצי שעה לפני הזמן. צחוק הגורל הוא שאחרי שנכנסתי לקבע ומצאתי דירה במרחק 5 דקות הליכה ליד הבסיס, הייתי מתעוררת כל יום ברבע לשמונה ומצליחה בקושי בשניה האחרונה להגיע. בכלל, אני תמיד שמה לב איך כל מי שמגיעה לסדנאות שלי מרחוק מגיעה מראש עם מספיק מרווח זמן עד תחילת הסדנא כדי לשתות בנחת את הקפה עם הקרואסון, וכל מי שגרה באיזור בקעת אונו מגיעה בשניה האחרונה עם הלשון בחוץ. מי אני שאתלונן? הרי גם אני בדיוק ככה…

למה אני מתלוננת על איחור? כי את התמונות לפוסט ראש השנה שלי צילמתי לפני ראש השנה – ומאז לא מצאתי זמן פנוי לכתוב את הפוסט עצמו. בחודשים האחרונים אני נמצאת בעומס מטורף בעבודה – עומס בגלל עודף פרוייקטים מאוד מעניינים, כך שאני בכלל לא מתלוננת על זה – אבל אם קודם יכולתי למצוא חמש דקות במשך היום להציץ קצת בבלוג או לענות למיילים, עכשיו אין על מה לדבר כי בקושי יש לי זמן לאכול ארוחת צהריים. גם כשאני מגיעה הביתה המצב לא משתפר ואני פשוט לא מספיקה לעמוד באוסף הדרישות שאני מציבה לעצמי. זמן לכתוב בבלוג? זה בהחלט מותרות כרגע.  האמת היא שתכננתי לכתוב בשבוע שעבר – אבל שלוש אסיפות הורים בכיתות שונות, אסיפה של נבחרת התעמלות אומנותית, אסיפה של נבחרת כדורסל והתנדבות לועד כיתה חיסלו לי גם את הערבים. תוסיפו לזה את מאי שהצליחה להיות עם חום בשבוע היחידי שלמדו רצוף בבית הספר ולכן כל יום היה קומבינה אחרת – כולל ביקור בסוף השבוע במוקד כדי לגלות שהילדה (שוב) עם דלקת ריאות – ואז תבינו את גודל הבְּרוֹך. אוי הבְּרוֹך… (יידיש למתחילים למי שלא הבין).

תמיד יש את הפנטזיה שבחו"ל החיים יותר רגועים וקלים – אני עובדת בחברה בינלאומית כך שעקרונית אין לי בעיה לעשות את התפקיד שלי בכל אחד מ-22 הסניפים שלנו בעולם. רק כשאני מסתכלת על מה העסיק אותי בשבוע שעבר אני מגלה ששום דבר לא היה משתנה מבחינת העומס – אבל בלי ההורים שיעזרו אז גם העזרה כשיש ילדה חולה לא תהיה. בקיצור, אין כמו בארץ…

אז אחרי כל ההתנצלות, ודאי תבינו למה השנה השקעתי יותר באריזות ופחות במוצר עצמו – פשוט חסכתי זמן יצירה וקניתי את מה שהייתי צריכה. זה התחיל במתנות הסמליות – כשאני נזכרת מספיק זמן מראש אני מכינה מתנות סמליות לכל האנשים שאני עובדת איתם אצל הלקוחות השונים – בספירה האחרונה שעשיתי היו יותר מארבעים כאלו. איזו מתנה אפשר לעשות במינימום זמן ובמקסימום אפקט WOW? צנצנות עם שוקולד. צריך גם לחשוב פה על עלויות כי לא התכוונתי להוציא פה מאות שקלים על מתנות סמליות שאף אחד במילא לא מצפה להם, נכון?

זה התחיל – כמו ברוב המקרים אצלי – בטיול לילי באיקיאה (מזל שבימי חמישי הם פתוחים עד חצות) עם קניה פסיכית לחלוטין של 44 צנצנות תבלינים – מעניין מה חשבה המוכרת… (הנה הקישור – 15 ש"ח לסט של 4 צנצנות RAJTAN).

{6A579897-3AA5-43C0-8FFA-6D71E2C13969}

{8E092A39-638A-453A-8B28-4D3EA9EE7750}

מייד חשבתי לשים עליהן את מדבקות הגיר של יעל יניב – אבל לצערי הן היו גדולות מדי לצנצנות הקטנות. אז נזכרתי שקניתי ממנה גם מטר של מדבקת לוח גיר ואותה אפשר לחתוך לכל צורה שארצה. אוסף הפאנצ`ים שלי גם לא הניב את התוצאה המצופה – כל הצורות שרציתי לא התאימו לגודל הצנצנת. רק לפני יאוש (או פשוט רגע לפני ההחלטה פשוט לגזור מלבנים פשוטים) נזכרתי ב-eCraft – מכשיר חיתוך אלקטרוני שקניתי לפני כשלוש שנים בערך. אז מאוד התלהבתי ממנו אבל מאז הוא כמעט לא היה בשימוש. אחרי כמה דקות של כיוונונים והכרה מחדש של התוכנה יצאתי לדרך – תכננתי את הגודל הרצוי של המדבקות בתוכנה:

{ACF77FC2-D402-44A6-8884-8AED29E1CABF}

ונתתי למכשיר לחתוך את המדבקות – רואים את קווי החיתוך?

{F5724AE1-E813-438C-8446-FBECE390CA1E}

על כל מדבקה כתבתי עם עט לבן "שנה טובה":

{4312F6BD-C7C1-4442-9069-B2E3414F1BB4} (1)

הדבקתי מדבקה על כל צנצנת, מילאתי בשוקולדים ונתתי לכוח העבודה הזול שלי (הפעם שיחדתי את מאי בשוקולד בתור משכורת) לקשור תגיות על כל צנצנת.

{2522E0D8-51A7-4D72-A088-7B40DB18AEE0}

משימה אחת הושלמה – ארבעים צנצנות יוצאות לחלוקה…

{4510F4F3-A0F0-4A4F-B50B-65563C67E158}

עד כאן מתנות בעבודה – ומה לגבי המשפחה? גם פה האריזה שיחקה תפקיד – קניתי לפני כשנה גליל ענק סיטונאי של נייר אריזה טורקיז מנוקד (עלה די הרבה אבל אני מסודרת לפחות לעשר השנים הבאות) וארזתי איתו את כל המתנות השנה.

{B1235E6B-A5C0-42E8-8B87-CAB5537AA08B}

את הברכות הכנתי בקלות – מלבן נייר צבעוני, מעליו צורה מנייר לבן שנחתכה עם פאנץ` ומעליו האותיות הנפלאות של יעל יניב:

{23E3A507-0805-496D-B61D-E62ED5816C3F}

את האריזות קשרתי עם חבל טבעי וצירפתי את הברכה עם אטב כביסה גמדי.

{7DC5DAB8-B99E-4E13-A8A0-0AB73C54126D}

כשנגמרו לי אותיות "ה" (צריך שתיים לכל ברכה), עברתי לאופציה אחרת – דנה ישראלי מכרה באוגוסט פד לעכבר שהוא גם שנה טובה. הספקתי להזמין שלושה כאלו לפני שהם אזלו – אחד שימש לי והשאר שימשו למתנות. לשמחתי היא צירפה שלוש מתנות לכל פד – שבלונה של שנה טובה, מדבקות גיר של יעל יניב וחותמת מבית קסם שימושי של… שנה טובה! החתמתי אותה על נייר לבן עם דיו סטאזון שחור, גזרתי מסביב והדבקתי על מלבן ורוד. לשמחתי לא אירחתי השנה את ארוחת החג, אבל אם הייתי מארחת זו הייתה יכולה להיות תוספת נפלאה לשולחן הארוחה – פשוט לשים פתקית קטנה כזו עם ברכת שנה טובה על אטב כביסה ולהעמיד ליד כל מקום ישיבה.

{4645BEC3-02F6-47E8-8DAC-4EB82964822D}

מאז ראש שנה כבר עברו כמעט שבועיים – בינתיים הספקנו במשפחה להחלים מדלקת הריאות, להתחיל חופש נוסף (לא לומדים השנה בכלל?) להתארח ולאכול בסוכה (אתמול, היום, מחר וכו`) – איזה כיף שצריך אושפיזין!
הספקתי גם להעביר סדנת ארנקים למתחילות ביום שני בערב – הצטברו אצלי בקשות מבנות שפספסו את הפעם הקודמת ופשוט קבעתי תאריך. הפעם מצאתי מסגרות אחרות (שמים לב שהן טיפה מעוגלות למעלה?) ובניתי להן גיזרה קצת שונה:

{171D3006-4D3A-402A-8D56-A212D8197602}  {BBFA7CE9-46A3-49ED-A24C-0DD47EF9F93D}

{D657FCA6-0796-4932-B230-98EB8A346CDD}

ומבפנים:

{00E44EC1-5423-47DC-B3ED-BD063EA44AAD} {4BB5648B-64A5-43FE-8E88-6F29FC0D9611}

ועוד משהו שאני מתלהבת ממנו לאחרונה – קיבלתי מליאת את המתקן הנפלא הזה ליום ההולדת:

{B6E896D6-C9BE-4D44-B01C-94CCFBE27589}

למי שלא הבין, זה מתקן שיש בו מקום לשמונה וואשי טייפ עבים – או אם הם צרים יותר אז אפשר להכניס כמה במקביל. אני בחרתי את הוואשי טייפ הכי יפים שלי והצגתי אותם ככה לראווה – פשוט תענוג לעיניים!

{0FB01BCD-0130-40A1-8896-87B4FC5440FE}

{C004B2F2-2506-4E1B-A4D6-C33DA577BE8F}

נכון שרואים שאני אוהבת כיתובים? ליאת קנתה את המתקן אי שם בחנות כלשהי בצפון, אבל אני יודעת שאפשר למצוא מתקן כזה גם בחנות דוארט בהוד השרון (טלפון 09-7418878).

בתחום התפירה דוקא תפרתי כמה דברים מעניינים. הנה אחד מהם – נראה לי שזה הולך להיות הנושא לסדנא הבאה אבל אני עוד לא סגורה על זה. מה שבטוח זה שיהיו שם מחיצות…

{9212D43F-69E7-45D5-841F-EF756F958107}

את השבוע הבא אני מבלה בפרנקפורט לנסיעת עבודה – יומיים של כנס ועוד יום חופשי להסתובב לבד. מצאתי לי מלון שיש במרחק הליכה ממנו 3 חנויות בדים וחנות יצירה אחת – אני צופה שיהיו לי כמה בדים חדשים במזוודה בדרך הביתה. בינתיים יצרתי לי מפה פרטית ב-google maps, סימנתי לי את כל המקומות שאני רוצה להגיע אליהם וכל מה שנותר זה להסתובב עם הטלפון הנייד ולדעת בדיוק איפה אני נמצאת ולאן אני צריכה להגיע. מי היה מאמין שפעם הסתובבתי עם מפה מנייר – מאז שיש לי חיבור לרשת בחו"ל הפסקתי ללכת שם לאיבוד..

שיהיה לכולם חג שמח,

קרן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s