איפה הכסף?

הכותרת של הפוסט היא לא השאלה של ארז אחרי הטיול (למרות שתרמתי לכלכלה המדשדשת של ארה"ב לא מעט בנסיעה הזו). הכותרת קשורה להיכן שאנו שמים את הכסף. אני שמה אותו רק בארנק – ולכן אין לי אף פעם את הגילוי המשמח של שטר או מטבע באיזשהו כיס של מעיל או תיק. הבנות שלי, למשל, מצליחות לשים את דמי הכיס שלהן בכל מקום אפשרי – על המיטה, בארנק (במקרה), בכיס של הקפושון או אפילו סתם להחזיק ביד. הבעיה היא שהן לא תמיד זוכרות איפה הן שמות ואז מתחילה הסאגה של "מישהו לקח לי את הכסף"…
אבא שלי, לעומת זאת, כמעט ולא מסתובב עם מטבעות – כשהוא מקבל עודף, הוא שם אותו בכיס ובהזדמנות הראשונה הוא מעביר אותו לקערה שתמיד נמצאת באוטו. ממש כמו נהג מונית :P. כשאני או אחד מהאחים שלי היינו  יוצאים בערב לבילוי ולוקחים את האוטו, משום מה היינו מחזירים אותו עם קערה ריקה… כאילו שזה הצד השני של "מתן בסתר" – לקיחה בסתר (-:

לגברים בכלל יש את המנהג המגונה לשים את הארנק בכיס האחורי. עם הזמן הארנק מקבל צורה טיפה קמורה – ואיתו גם תעודת הזהות וחלק מהכרטיסים. אף פעם לא הבנתי איך הם לא פוחדים שמישהו יכייס להם אותו משם – אולי הם פשוט לא סוחבים שם את כל החיים שלהם ולכן הם רגועים. בארנק שלי אפשר למצוא תמונות פספורט (מלפני 4 שנים לפחות), בולי דואר (כבר חמש שנים) שני רשיונות נהיגה בתוקף (לא יודעת למה שלחו לי את השני וגם לא יודעת למה אני צריכה את שניהם ביחד) ואפילו אולר. ניסיתם פעם לפתוח חבילה מהדואר שסגורה עם מסקנטייפ? בשביל זה צריך אולר! אז מה אם תמונות הפספורט כבר לא מעודכנות ולא שלחתי מכתב בדואר כבר שנים? שיהיה. הרי שכר דירה הם לא צריכים לשלם, נכון?

את הארנק שלי קניתי לפני 12 שנים – ארנק עור שחור של דניאלה להבי שעלה הון בזמנו אבל הצדיק כל שקל ממנו כי הוא הצליח לשרוד אצלי לאורך כל השנים. לפני כחודש הרוכסן של כיס המטבעות הראה סימני עייפות ואני הבנתי שהגיע הזמן לארנק חדש. היו כמה דברים שחיפשתי בארנק, אבל החשוב שבהם היה שיהיה מספיק מקום לכרטיסים – כרטיסי אשראי, כרטיסי מועדון, כרטיסי קופת חולים לכל המשפחה, כרטיסי הנחה וכרטיסי מתנה – כולם צריכים בית חם ואוהב. האבסורד הוא שדוקא אחרי שקניתי ארנק שחור (אלא מה?) עתיר כיסים והתחלתי להעביר אליו את הכרטיסים, גיליתי שאת רוב כרטיסי המועדון אני לא ממש צריכה לסחוב  איתי בארנק כי אפשר להזדהות בחנות גם לפי תעודת זהות. בעקבות זאת כמות הכרטיסים שלי קוצצה בחצי לפחות ואני נשארתי עם ארנק שיש בו הרבה מקום לכרטיסים אבל רובם לא שם…

באחד הפוסטים הקודמים סיפרתי שהתחלתי ללמוד בקורס לעיצוב תיקי עור בסטודיו short-cut. אני כבר שני שיעורים לפני סיום הקורס ותופרת את הפרוייקט השלישי, אבל הפרוייקט הראשון שתפרנו שם היה ארנק/נרתיק לנסיעה – כולל מקום לדרכון, כרטיסי אשראי, שטרות ומטבעות. אני השתמשתי בעור בצבע ירוק זית עם תיפורים ורודים:

{86EEC2C9-5535-4038-8A80-64C00AB52804}

בגיזרה המרוקית אין סגירה חיצונית עם אבזם אלא הארנק פשוט מתקפל לשניים ללא סגירה. מכיוון שאני מכירה את הנפשות הפועלות (כלומר אני), היה ברור לי שזה מתכון לאסון ופאניקה ברגע שמשהו יחליט ליפול לי מהארנק באמצע הטיול והחלטתי להוסיף את הסגירה. שאר האלמנטים נשארו אותו הדבר – מחיצות לשטרות וניירות בצד ימין, כיסים לכרטיסי אשראי ולדרכון בצד שמאל, וכיס למטבעות במרכז.

{D607440D-7EFE-48D8-88CE-EA9214AE3EDD}

הנה קלוז-אפ (או "תקריב" בעברית) על החיתוכים והתיפורים. לא תאמינו כמה עבודה, דיקוק העור, הדבקה וחיתוכים התבצעו מאחורי הארנק המסכן הזה…

{C174ABB8-5F52-4984-AF10-1FD8B4D59658}

בעקבות ההתלהבות תפרתי לי אחר כך ארנק נוסף בבית – עם פונקציונליות זהה אבל עם יותר כיסים סגורים. לקחתי אותו לנסיעה לארה"ב והוא שמר בתוכו את הדרכון, הכרטיסים, כל מסמכי הנסיעה, השטרות, המטבעות, הקבלות והאישורים – מקום אחד לכל הדברים החשובים.

מכונת תפירה ביתית הצליחה להתמודד עם שכבת עור בודדת בלי בעיה (לא לשכוח להשתמש במחט מיוחדת לעור!), גם תפירה של שתי שכבות עור דקות מצליחה ברוב המקרים, אבל שתי שכבות עבות עם חוט עבה לתיפורים מודגשים זה כבר מעבר ליכולות המכונה הביתית שלי ואת התפר החיצוני המודגש עשיתי במכונה תעשייתית בקורס עצמו. הארנק תפור מעור אפור רך ונעים עם קישוט לב מעור כסוף – הזיגזג העצבני על הלב היה עדיף מאשר לנסות לתפור במדוייק לאורך שולי הלב.

{C7E471A3-87E0-40EC-A161-7ABB3E201ED6}

תוכלו לראות את ההבדל בין המכונות – הלב תפור עם חוט סינטטי במכונה ביתית וההיקף תפור עם חוט מיוחד לעור במכונה תעשייתית.

{3C4956A5-6295-473C-95EC-85E7AE006967}

הארנק נסגר עם שני סוגרים מגנטיים שטוחים.

{E186AACD-56D1-4721-9870-FEE1069AF0B2}

יש לו גם נפח בעזרת קפל בצד – בפעם הבאה אעשה אותו קצת יותר רחב כדי שניתן יהיה לפתוח את הארנק עוד קצת.

{693B6027-C38B-4515-95BD-760AF70333A3}

הרבה כיסים = הרבה שטרות? הלוואי… אם ככה, בארנק הבא שלי יהיו מליון ואחד כיסים!

{C7775296-4676-42F5-B59C-C32BFEC7F483}

כיס סגור ברוכסן עבור הדרכון או וכיסים לכרטיסי אשראי – מאחורי כל אחד מהם יש תא נפרד כדי שהכרטיס לא יפול עד לתחתית הארנק.

{4BE10ECB-935F-4EDF-89D0-C65B61285AAD}

בגב הארנק יש כיס למטבעות – הרבה יותר קל לתפור ככה רוכסן עם עור כי פשוט גוזרים את העור לפי הפתח הרצוי.

{80A6B78D-71D5-4756-AD74-BFB83D947E82}

תעשיית העורות היא בעצם תוצר לוואי של תעשיית האוכל. כל עוד יאכלו סטייקים, יהיו גם נעלי עור… אגב, יש הרבה חיקויים לעור שנראים לא פחות טוב מהחומר האמיתי ועולים כעשירית מהמחיר. עור הוא חומר יקר מאוד – חתיכה בגודל של 30X30 ס"מ עולה בערך 30 שקל (לפעמים גם יותר – תלוי בסוג העור ובגימור שלו כמובן). הבעיה היא שעור לא מגיע בגליל ברוחב קבוע ולא ניתן לחתוך ממנו בחנות לפי מידה – קונים את כל החתיכה (200-300 שקל) או שמנסים למצוא חתיכה קטנה יותר שמתאימה בערך למוצר שרוצים. כשתופרים מוצר מעור, יש הרבה שאריות בגלל פגמים בעור או איזורים לא ישרים או לא שמישים, אבל התוצאה בסוף שווה את הכל לדעתי.
בכלל לא פשוט לעבוד עם עור – אי אפשר להשתמש בסיכות כי הן משאירות חורים, חייבים לתפור נכון כי אם פורמים גם נשארים חורים, משתמשים הרבה בדבק מגע ובדבק דו-צדדי כדי לחבר את החלקים זה לזה לפני התפירה (כי אי אפשר סיכות) וכל דבר חייב להיות מדוייק. לעור יש יכולת להימתח – לפעמים זה שימושי (למשל כשהארנק צריך להתקפל לשניים) ולפעמים זה לא (כשבאים לחבר שני חלקים שנגזרו בדיוק לפי אותה הגיזרה ומגלים שאחד החלקים נמתח קצת והוא כבר לא מתאים לחלק השני). כשעובדים עם עור מומלץ תמיד לעשות דוגמאות מחומרים זולים יותר (בד, לבד או אפילו קרטון) כדי שהאב טיפוס יהיה מושלם ואז לעשות אותו מהחומר האמיתי והיקר.

עדכון סדנאות – עדיין נותרו מקומות לסדנת מתחילות לתפירת סינר דו-צדדי עם כיסים – כל הפרטים בפוסט הקודם. לאחר מכן תהיה סדנא לתפירת כיסוי למכונת תפירה (בגיזרה שונה מהכיסויים הקודמים שלימדתי) ואולי שוב סדנת ארנקים (סדנת ערב הפעם). אם ישארו ימי שישי עד פסח יש נרתיק משגע שאני מתה כבר ללמד (סדנת מתקדמות) או סדנת נייר למחברת דו-צדדית – מה שיבוא לי קודם. פרטים, תמונות ותאריכים יגיעו בהמשך – יש למה לחכות!

קרן.

נ.ב. אף מילה על פורים – אף אחת מהשלישיה שלי עוד לא החליטה למה היא מתחפשת…

קרן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s