תואר בסבלות

אני רגילה לסחוב איתי יותר דברים ממה שאני צריכה – במסגרת המוטיב הפולני הידוע "שיהיה". ההרגל הזה גורם לי (וכנראה לרוב הנשים שאני מכירה) לקחת איתי את רוב הבית גם כשאני יוצאת ממנו. כשנוסעים לטיול המצב חמור פי כמה – כי מגוון שדברים שצריך לסחוב רק כדי "שיהיה" גדל עשרת מונים. לכי תדעי מתי תצטרכי מטען לטלפון, אקמול, מגבונים לחים, מברשת שיער, אוזניות וחוברת תשבצים. מעבר לכך שצריך נעליים נוחות, צריך גם תיק נוח – כזה שאפשר לסחוב בלי שהוא כל רגע יחליק מהכתף, כזה שהוא באורך המתאים כך שאפשר לפשפש בו תוך כדי הליכה, כזה שלא מתלכלך אם מניחים אותו על הריצפה לרגע, כזה שלא נפתח כשלא שמים לב כדי שהכייס יוכל לשלוח יד, כזה שקל להגיע לכל כיס בתוכו ושאפשר לפתוח אותו ביד אחת. הרבה דרישות יש מתיק כזה – ומי שתופרת תיק לעצמה יכולה לבנות לה תיק לפי בקשתה.

אומרים שכל מסע מתחיל בצעד אחד – אצלי הוא בדרך כלל מתחיל בתיק חדש… לפני הנסיעה להולנד תפרתי את התיק הזה – וחשבתי שאסתובב ברחובות אמסטרדם כמו תיירת, חמושה במשקפי שמש, תיק צד ופוזה. המציאות היתה יותר עגומה – תיירת בלי משקפי שמש (איזו שמש בכלל?), ידיים עמוסות שקיות קניות ומטריה. ממש גברת עם סלים.

בכלל, רוב התיירים שאני ראיתי בכל מיני מקומות בעולם היו לבושים בבגדים הכי נוחים שיש (ג`ינס וטי-שירט) עם תיק גב ונעלי הליכה נוחות. לא פוזה ולא נעליים…

את התיק לנסיעה בשנה שעברה תפרתי מעור – ולשם שינוי הוא התחיל עם תכנונים ושרטוטים. מראש רציתי תיק אלכסון כי הוא משאיר את שתי הידיים פנויות כל הזמן ולא צריך להתאמץ ולעצור כדי להוציא ממנו דברים (כמו שצריך עם תיק גב).

 

משם זה המשיך לחיתוך של העור על רצפת המרתף שלנו.

שמתם לב לפירמה של סרט המדידה?

אחר כך ישבתי עם כל הפרזול כדי להחליט על סוגרים, טבעות, ניטים ושאר חיבורי מתכת.

ואז התחלתי לתפור – עור לא מחברים בסיכות כי הן משאירות סימן ומאוד קשה לנעוץ אותן בעור – לכן השתמשתי בקליפסים להחזיק שתי חתיכות עור ביחד לתפירה.

את הרצועות חיברתי ללולאות שחוברו עם ניטים וחתיכת עור לתיק ללא תפירה בכלל – וטוב שכך! המכונה הביתית שלי לא הייתה עומדת בעומס של תפירת 4 שכבות עור!

עור הוא החומר שסופג הכי פחות לכלוך ושקל לנגב אותו עם מטלית (או כך לפחות חשבתי). הביטנה היא מבד קנווס יפני (נתנאלה) ואז לא הייתי צריכה להקשיח אותו אפילו פעם אחת – תענוג! מה שלא לקחתי בחשבון זה שהג`ינס שהסתובבתי איתו ברוב ימות הטיול יוריד צבע – ויצבע את התיק הבהיר שלי בשפשופים בכחול לאורך כל התפר במרכז. לא יודעת איך אני הולכת להוריד את זה…

את המחיצה האמצעית עשיתי גם מעור כדי שתעמוד זקוף – יש לה כיס רוכסן במרכזה וכיסים נוספים משני הצדדים. בצד אחד של התיק יש כיסים קטנים לטלפונים ובצד השני כיס גדול לספר או מחברת.

הרצועה עשויה מרצועה ארוגה רחבה – כזו שיושבת טוב על הכתף והיא לא מחליקה. אורך הרצועה נתון לשינוי – היא יכולה להיות ארוכה ואז התיק יושב באלכסון על הגוף, או שניתן לחבר את הקליפס כדי לקצר אותה ואז התיק יושב בנוחות על הכתף. ניתן לחבר את הקליפס לצד השני – ואז הרצועה מתקצרת עוד יותר והתיק יושב גבוה יותר. כמובן שאפשר לחבר לקליפס גם דברים נוספים – למשל שקית קניות שאין יותר כוח לסחוב…

  

התיק נסגר בשני סוגרים מגנטים, כי ככה נוח לשלוף ממנו דברים – בדיעבד, גם כייסים יכולים לשלוף ממנו ככה דברים ולכן הסקתי מסקנות. אגב, תיק עור הוא תיק כבד – וגם זו מסקנה חשובה לטיול.

התיק שתפרתי לנסיעה הקרובה מחרתים הוא הכי מינימלי שיכולתי לחשוב עליו – לטיסה אקח בנוסף תיק יד עם שאר הדברים החשובים (מברשת שיניים, תשבצים, חטיף אנרגיה ובקבוק מים), אבל כדי להסתובב במשך הטיול עצמו (בידיעה שזה טיול בעיר ושאנחנו צמודים לרכב שאפשר לשמור חלק מהדברים) תכננתי את התיק הכי קל ופרקטי שאפשר לחשוב עליו.

הבד הוא ויניל דק שכמעט ואין  לו משקל. הוספתי תיפורים חיצוניים ליופי כדי שהוא לא יראה משעמם.

התיק נסגר עם שני רוכסנים – הרוכסן העליון הוא עבור התא הגדול והרוכסן הקטן הוא עבור כיס לטלפון.

הביטנה עשויה מכותנה מנוקדת דקה – ובצבע בהיר. גיליתי שכשהביטנה בהירה, הרבה יותר קל ומהיר למצוא דברים בתיק מאשר עם ביטנה כהה. אגב, הרוכסן לא תפור עקום, ככה זה יצא בגלל זוית הצילום – תסתכלו בתמונה הקודמת של התיק אם אתם לא מאמינים…

רצועות קיטבג אפורות עם אבזם להתאמת האורך – כך ניתן לקחת את התיק על הכתף או באלכסון.

והכי חשוב – אפשר לקפל אותו לגודל אפסי ולאחסן בתיק היד האמיתי שעולה איתי למטוס – ועוד ישאר מקום לקניות .

אני טסה בחמישי בלילה לארה"ב עם נתנאלה ויעל יניב כנס CHA (ראשי תיבות של Craft & Hobby Assosiation) ואחר-כך עוד כמה ימים בסן פרנסיסקו. שמונה ימים כולל הטיסות – קצר ומתיש. מנסיון של הנסיעה הקודמת לאותו כנס לפני שנה (חדי העין יוכלו לראות בתמונות שם את התיק), יש סיכוי סביר שיחזרו המראות הקשים של תא מטען מתמלא בשקיות במשך היום…

אני לא יודעת אם אספיק לפרסם משם פוסט במהלך השבוע, אבל מן הסתם אעדכן בפייסבוק או בפוסט הבא אחרי שאחזור עייפה ומלאת חוויות.

להתראות,
קרן.