לימודים

אני לא אוהבת ללמוד במסגרת מסודרת – במיוחד לא אחת כזו שמתארכת על פני כמה שנים. את התיכון והאוניברסיטה עברתי בלי יותר מדי הנאה – מבחנים אף פעם לא היו הקטע האהוב עלי וגם הגשת עבודות לא. אמנם למדתי דברים שעניינו אותי בחלק מהמקרים – אבל זה עדיין לא גרם לי לחכות שהשיעור כבר יתחיל. באיזשהו מקום גיליתי ששיעור שיש עליו מבחן בסופו כבר מוריד לי את החשק להשתתף בו. חדוות הלימודים? לא בבית ספרינו…

את היוצא דופן במשוואה הזו גיליתי לפני כשנה וחצי כשהלכתי ללמוד לתפור במכון יעל. מלמדים שם תפירה של בגדים למתחילות – אפילו לכאלו שלא יודעות  לתפור בכלל. 15 שיעורים (לא ארוך מדי), שעה ורבע כל שיעור והמון המון ידע שהסתתר לו שם. עבדנו במקביל על כמה פרוייקטים ושיעורי הבית הורכבו מאוסף של דברים קטנים כמו "לתפור מכפלת לחצאית, לשרטט את הגיזרה למכנסיים ולתפור את הכובע לקפושון". לא תופרים בכלל בשיעור אלא המורה מסבירה את הטכניקה, מראה איך עושים אותה על יבש ואז שולחת את התלמידות לעשות את זה בבית (מי שאין לה מכונת תפירה יכולה לשכור מהם אחת). שיעורי הבית לקחו בערך 2-3 שעות, כך שזו לא מטלה קשה מדי משבוע לשבוע.

לכבוד הסדנא ההיא הכנתי אפילו קלסרים תפורים – כתבתי עליהם בזמנו כאן.

{F884419D-0CAC-4B1E-9BF5-5A0C590AF6F8}

אחד הדברים שהכי אהבתי שם היה הארגון המופתי – הכל מתועד! מקבלים מראש את דף התוכן הממוספר ואת דף  שיעורי  הבית לכל שיעור, ובמהלך הקורס מקבלים את הדפים הספציפיים שמכילים את השלבים השונים לכל פריט שנלמד ולאט לאט הקלסר מתמלא. הדפים כוללים איורים מפורטים, כך שגם אם לא אתפור חולצה במשך שנתיים אוכל לפתוח את הקלסר ולהיזכר בהכל מחדש.

{D12BF342-E917-4340-925B-04214F60D441}

לא, אני לא תופרת לעצמי או לבנות את המלתחה מאז, אבל אין לי בעיה לתפור פיג'מה תוך שעה, תחפושת לפורים או חצאית…

כנראה שהייתי צריכה ללמוד משהו לנפש כדי שבאמת ארצה ללכת ללמוד – ואני כבר חיפשתי את הקורס הבא. בקיץ האחרון הצטרפתי לקורס עיצוב בטקסטיל של סטודיו קוביה בתל-אביב – לא הייתי יכולה לבחור משהו שונה יותר מהקורס הקודם…

אם בקורס הקודם הכל היה מתועד ומפורט, פה היה בדיוק להיפך – היינו צריכים להפעיל את הדמיון בכל שלב ולראות לאן הוא יקח אותנו. שיעורים שלמים העברנו בלדבר ולראות איך הופכים רעיון או זכרון ילדות למוצר תפור. אם בקורס הקודם כול תפרו בדיוק לפי מה שהמורה הגדירה, כאן כל אחת הפליגה למחוזות אחרים ויצרה משהו שונה. אם בקורס הקודם טווח הגילאים היה צעיר יותר (לדעתי הייתי הכי מבוגרת שם חוץ מהמורה), פה טווח הגילאים החל מגיל 23 והסתיים בגיל 70+. אם בקורס הקודם באנו ללמוד טכניקה שימושית לחיים, פה באנו לרענן את הדמיון שלנו. זה לא שלא היו חלקים שימושיים כמו תמחור עבודות או טיול ספקים בתל אביב, אבל הרוב היה הרבה יותר חופשי והשיעור התנהל יותר כמו דיון ולא כמו הרצאה. המדריכה היתה מירב פלאם, הראש מאחורי המותג מנואלה שמוצרים שלו משווקים ברחבי העולם, כך שלמדנו גם מהנסיון שלה. כאן היה מדובר ב-12 מפגשים של 3 שעות – וניצלנו כל אחת מהן!

פרוייקט הסיום שלי היה מן תיק נפתח ששומר זכרונות ילדות – מבחוץ הוא נראה הכי מעונב שיכול להיות – ובתוכו יש דברים שונים לגמרי…

{649C7F27-3408-4B25-B30E-07D29EC72825}

{E5FB62C9-4695-4A8B-957D-35F2E72DDDAB}

התמונות עם הרקע הלבן צולמו ע"י צלם הסטודיו – אני צילמתי את כל שאר התמונות. בשלט שהונח ליד התיק היה כתוב כך:

{BC5A66BA-EA74-4346-B73D-9332F31A78A3}

והנה ההמשך בצד האחורי שלו:

{B7E2CDD5-8F02-4911-93C6-3DC7F1039D33}

ההפתעה מתחילה כשפותחים את התיק כי הוא לא נפתח באופן סטנדרטי. כמובן שאפשר לפתוח אותו מלמעלה:

{4CC28B63-F184-4692-9BB6-D394CBE12CB8}

אבל האמת היא שהוא נפרש לחלוטין למשטח שטוח שאפשר לשחק עליו:

{3F91D173-DDE4-438E-874D-C63D3639C109}

בתוך הקופסאות הלבד הצבעוניות מסתתרים אוצרות…

{3CF4468D-4777-4249-ADDF-21EFE302C523}

אילו אוצרות? אוצרות ילדות…

{30166F07-4748-4BEA-8205-80747110515B}

{39B5E3C0-7832-488F-96A6-7747FB58F0CB}

זוכרים? גולות, חמש אבנים וקפיץ יויו. מעניין אם משחקים בהם גם היום כי הבנות שלי ממש לא הכירו אותם…

{AE0D9A50-F5B4-480C-A5BA-41AA8517D18F}

הרבה יסורים העביר אותי התיק הזה – ויניל בטקסטורה של עור מבחוץ, קנווס מפוספס מבפנים, תיפורים עבור כל חלק והקשחה נפרדת לכל איזור. החלק הכי מעצבן היה לתפור את המגנטים הנסתרים, הם אלו שעוזרים להצמיד את דפנות התיק כשהוא סגור. אלו מן עיגולי מתכת של מגנטים חלקים ומאוד מאוד חזקים (הרבה יותר מהמגנטים שנמכרים בחנויות היצירה). הבעיה היתה שבזמן התפירה נעלמו לי כל מיני דברים על השולחן – בכל פעם שהתחלתי לתפור גיליתי שתוך כדי התפירה כל סיכה, מחט, קוצץ, פורם, מספריים וכל דבר מתכתי אחר שהיה על השולחן פשוט נשאב אל התיק ואני סיימתי כל שלב בהפרדת כוחות (זה אחרי שחיפשתי במשך דקה כל פעם את קוצץ החוטים, רק כדי לגלות אותו דבוק לאחורי התיק).

למרות שנהניתי מהקורס היה חסר לי משהו יותר פרקטי – אמנם היתה עזרה של תופרת בקורס ולמדתי כמה טריקים, אבל מכיוון שכל אחת עשתה משהו אחר לא היה פה ממש לימוד כללי של טכניקה. משם המשכתי לחפש את הקורס הבא… הפעם מצאתי את הקורס שנראה לי הכי ממוקד שיכול להיות – קורס תפירת תיקי עור. חיפשתי כל מיני קורסים של תפירת תיקים וגיליתי שברובם עובדים עם אותם חומרים ובדים שאני עובדת איתם כבר היום ואף אחד מהתיקים שהציגו שם לא הרשים אותי במיוחד – עד שגוגל מצא לי את סטודיו shourt-cut בתל אביב. הקורס הוא מעשי – כי מלמדים שם טכניקות לתכנון תיקים ותפירת עור, גם מסודר – כי יש פרוייקטים מובנים מראש להתנסות בטכניקות בחלקים הראשונים של הסדנא, וגם דמיוני – כי יש פרוייקט בעיצוב אישי בחלק האחרון של הסדנא. לפי התמונות של עבודות קודמות של התלמידים נראה לי שאני הולכת להנות בגדול. יש 14 מפגשים מעשיים של 4 שעות והשיעור הראשון עוד בדיוק עוד שבוע – wish me luck!

מה אחר כך? אולי אלך ללמוד קצת נגרות?

קרן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s