אני לא יודעת איך היא עושה את זה

יש ספר שנקרא "אני לא יודעת איך היא עושה את זה" שמספר על אמא שמנסה לנהל הכל – קריירה, ילדים וזוגיות – וגם להצליח בכולם. בעוונותי גם אני כזו – מנסה לגלגל כמה שיותר כדורים באויר ולנסות לתמרן בלי להפיל אף אחד מהם. יש חודשים שזה עובד יותר טוב ויש חודשים שבהם זה עובד ממש גרוע. עוד חודשיים תתחיל מן תקופה כזו שתשלב את שתי הקצוות של הסקאלה – ואני מדברת על החופש הגדול… כבר רבות כתבתי פה בבלוג על ההרגשה האמביוולנטית שלי מול החופש הגדול – מצד אחד אני מתגעגעת אליו כי מאז החופש הגדול שלפני הגיוס לא חוויתי חופש גדול (חופשות לידה לא נחשבות חופש – זה רק משחק מילים גרוע במיוחד). תחשבו על זה – עוד מעט זה כבר 23 שנים מאז שהיה לי חופש גדול. קצת מדכא לחשוב על זה במושגים כל כך ארוכים, במיוחד בגלל שהצפי הנראה לעין הוא שהחופש  הגדול הבא יהיה עוד 24 שנים, כשאצא לפנסיה. כל קיצור הזמן שנותר בגלל התנהגות טובה יכול להיווצר רק אם אזכה בלוטו – וגם אז תלוי באיזה סכום… אמא שלי יצאה לפנסיה לפני חודשיים – ואני מקנאה בה כל רגע על היכולת ללכת לישון בשלוש לפנות בוקר בלי להתייסר מראש על קימה לפי השעון המעורר. על היכולת לקפוץ לסרט בשעות הבוקר או להסתובב בכל מקום שרוצים בשעות שכולם עובדים. אפילו ללכת לסופרמרקט כשאין עומס בקופה הופך את כל המסע הזה למשהו אטרקטיבי.

שלא תבינו לא נכון – אני לא סובלת בחיי היומיום – אבל אני קצת מותשת מהמירוץ האינסופי הזה. אולי אם היו נחסכות ממני שעות הפקקים בבוקר ואחה"צ הייתי מסתכלת על הספגטי הזה בצורה יותר חיובית.
מצד שני אני מאוד אוהבת את החופש הגדול – ובעיקר בגלל הבנות שלי, או יותר נכון בגלל בית הספר של הבנות שלי… לא צריך לדאוג לתלבושת אחידה, לסדר תיק רגע לפני השינה, לעשות שיעורי בית ולהתכונן למבחנים. אפילו לא צריך להכין יותר ארוחת עשר – כל מה שצריך זה רק לקחת תיק קליל וללכת לקיטנה/צהרון. אפילו אין צלצול בשעה שמונה ולא יקרה שום דבר אם מגיעים בשמונה ורבע. מתאים לי לגמרי!
מצד שלישי, העלויות של הקייטנות הללו פשוט לא הגיוניות – זו פשוט משאבה של כסף. תוסיפו גם חוגי שחיה או שיפור שחיה לכל השלוש ותגלו את הקו הישיר בין חשבון הבנק שלנו למקומות אחרים.
עוד חסרון הוא שאין קייטנות בימי שישי – נעלמו להם ימי השישי של הסידורים הנינוחים. טוב, אולי נינוחים זה קצת מוגזם כי אלו בעצם סידורים על זמן שאול – מרגע ששמים את הבנות ועד שאוספים אותן בצלצול. מכיוון שאני בדרך כלל מעבירה סדנאות בשישי (ןנראה לי שגם בחופש הגדול), הבנות שלי התרגלו להגיע מבית הספר לבית מלא תופרות ולקבל את הבית בחזרה רק כעבור שעה-שעתיים. בחופש הגדול זה רק אומר שהן תעזורנה בסדנאות – אני משלמת תעריף לא רע לדמי כיס – או שתצטרפנה עם ארז למסע לסופרמרקט (ובדרך גם תרווחנה גם כמה ממתקים במסע השכנוע האינסופי עם עגלת הקניות לאורך המדפים). כך או כך, נראה לי שהן תצאנה מרוצות.
בינתיים, מצאתי את העוגה האולטימטיבית ליום הולדת – לפחות לשנה הזו. עשיתי את העוגה ליום ההולדת של מאי בחודש שעבר ושל אור לפני שלושה חודשים ונראה לי שעניתי על כל הפרמטרים – עוגה מבצק סוכר (לבנות שלי יש רף שהן לא מרשות לי לרדת ממנו), שלא דורשת יותר מדי עבודה (גם לי יש רף שאני לא מוכנה לעלות ממנו), שתהיה מרשימה (אחרת מה הקטע?) ושהתוכן יהיה טעים (אחרת באמת בשביל מה צריך עוגה?). הפעם התעצלתי עוד יותר וקניתי את הבצק צבוע – וחסכתי לי זמן לישה, שיש מוכתם ואצבעות צבעוניות.
כך התחילה הציפור האדומה:
{642CA3A0-794F-4898-B1A3-C992BFE25454}
והצטרפו אליה שאר החיות:
{2C937D52-73C8-4C14-A791-9214E8C9D9DF}
כך נראה לו שדה הקרב על העוגה – כל הלוחמים נמצאים כבר במקום:
{455019FE-F833-4804-B86A-22B0080A0D0B}
{7BA0E18D-81A0-4035-A70B-68C7E4468703}
וזה כבר צולם בגן – ליד העוגה של הילדה שחגגה יום הולדת יחד עם מאי:
{D7B48588-DE68-42A5-9CBC-2887808F9E9C}
כל זה טוב ויפה השנה, כי לפי התגובות בגן כשהבאתי את העוגה, היה ברור שכל הילדים מכירים את Angry Birds. בשנה הבאה יצוץ משחק חדש – ואני אחפש את העוגה האולטימטיבית הבאה.

ביום שישי העברתי סדנת ארנקים בחנות "אחותי ואני" בכרכור וכדי לא להילחץ ביום הסדנא, החלטתי לנסוע כבר בחמישי אחה"צ כדי לשים שם את כל הציוד ולהכין את הכל מראש. טוב, זה היה התירוץ שנתתי לארז, כי היה ברור לי שאני לא מפספסת את המכירה שנתנאלה עשתה ב"בית ילדים" בבניימינה. בינינו? נראה לי שגם לארז היה ברור שזה רק תירוץ, אם להאמין לחיוך שהוא ניסה להסתיר במשך כל הנאום שלי . נתנאלה לא איכזבה גם הפעם ואני ביליתי ערב נהדר עם חברות, אמרתי שלום להמון אנשים שלא ראיתי כבר הרבה זמן, טלי פלד איפרה אותי (ובחיים לא קיבלתי כל כך הרבה מחמאות בערב אחד על איך שאני נראית!), הספקתי לפטפט, לאכול וכמובן גם לקנות. השלל הפעם היה צבעוני במיוחד – התחלתי אצל דנה ומיד ניכסתי לעצמי שתי צורות MDF שמחכות לצביעה וקישוט.

{E014748F-0811-469A-ADED-3A79D3F8C495}

יש להן עובי מכובד של כמעט 2 ס"מ, כך שהן יכולות לעמוד בלי שום בעיה.

{0673A477-F20C-45B8-9A76-6F62F0757862}

אצל נתנאלה לא הצלחתי להחליט איזה washi tape יותר יפה מהשני – וככה זה נראה אחרי שצמצמתי את הבחירה…

{D299720C-DB49-48E0-986D-714BC016811B}

ב"בית ילדים" מצאתי במקרה (אחרי שראיתי מישהי הולכת איתם לקופה) סְפּוּלִים מעץ ששכבו להם בסלסלה במרפסת – ופשוט לא יכולתי להשאיר אותם ככה לבד בחושך…

{8387A115-DE4C-4482-AF4A-C8E65A70DED7}

{8634B230-AA40-4E5E-BC3D-BA6EB94B2C26}

ואצל שינזי שמתי מראש עין על משאבות הסבון הנפלאות האלו. במקור תכננתי לתת אותן כמתנות, אבל אחרי שהבנות שלי ראו אותן לא היה סיכוי שהן יתנו להן לצאת מהבית.

{9FA8B2B8-DBEE-41FB-BB11-584CDC45A8A9}

ולמי שתוהה מאיפה נהיה לי אוסף של דקים שאני יכולה לצלם עליהם, תכירו את הרכש הטרי שלי – יעל יניב יצאה עם מוצר גאוני של רקעים לצילום – סט של 10 רקעים של עצים בגודל 50X50 ס"מ. שווה בטירוף! אני כבר מחכה לראות מה הרקעים הבאים שהיא תחשוב עליהם…

חוץ מזה, הבטחתי גם קצת הצצה לסדנת הפוף המתוכננת – הנה גרסא נסיונית ראשונה למרות שכבר ברור לי שזו לא תהיה הגיזרה הסופית. הפוף הזה הוא בקוטר 40 ס"מ ובגובה 40 ס"מ, אבל כנראה שאלך על גירסא רחבה יותר ונמוכה יותר – ומן הסתם גם יציבה יותר – והרוכסן יזוז לגמרי עד לתחתית. קניתי בדי קנווס מדהימים שישמשו אותי גם לפופים וגם לסדנת תיקים למתחילות שמתבשלת יותר מדי זמן. הלוואי שהיו יותר ימי שישי בשבוע! אגב, ככה נראה הדק האמיתי שלנו בחצר – הרבה פחות אטרקטיבי מהצילומים של יעל .

{0EBE0796-FBCD-44BE-B182-C161CD90CCEE}
עד כאן להפעם – תישארו במזגן!
קרן.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s