שקט, מצלמים!

פעם, לפני הרבה הרבה שנים (בעצם לא ממש), צילום היה עסק יקר. אני לא מדברת בכלל על המצלמה של ההורים שלי שיצאה לאור בדרך כלל בטיולים משפחתיים וימי הולדת (ולכן רוב התמונות שיש לי בתור ילדה הן מאירועים כאלו), אלא יותר על גיל העשרה שלי – משהו בסביבות שנות ה-80. בגיל 15 כבר היו מצלמות אוטומטיות שוות לכל כיס, אבל החלק היקר היה בעיקר עלות הפילם והפיתוח. עד כדי כך הפילם היה יקר עד שהיינו ממשיכים לסובב את החוגה של מספרי התמונות מעבר למספר התמונות שיש בפילם כדי להצליח לצלם עוד תמונה אחת או שתיים ולהרגיש שיצאנו תותחים (או לפחות לא פרייארים). תמיד היתה דילמה של איזה פילם לקנות – 24 תמונות או 36? למי שלא מבין למה זו דילמה, צריך לזכור שעד שהפילם לא מסתיים, אי אפשר לפתח את התמונות בלי לשרוף את שאר התמונות שלא צולמו… כן, כן, גם אם הטיול השנתי שחיכית לו שנה הסתיים אבל נשארו עוד תמונות שלא צולמו בפילם אז לא מפתחים – או שמצלמים שטויות כדי לסיים אותו. אז מה עדיף, לקנות פילם של 24 תמונות ולהתבאס שאין מספיק תמונות או לקנות פילם של 36 תמונות ולהתבאס שלא סיימנו אותו? עוד זכרון משעשע הוא העובדה שאי אפשר לראות את התמונות שיצאו עד לאחר הפיתוח – כמה מאכזב לגלות שיש תמונות עם עיניים אדומות, תמונות עם ראשים שנחתכים בחלק העליון, אצבע של הצלם שמסתירה חלק מהתמונה או סתם תמונה עגומה שהמצולם בה בדיוק עצם עיניים… מי ידע אז על פוטושופ ועריכה דיגיטלית?

המהפיכה הדיגיטלית בצילום שינתה הכל – מאי (בת ה-5 וחצי) יודעת כבר לצלם תמונות באיייפון ולהעלות את התמונה לפייסבוק. תאמינו לי שלא אני לימדתי אותה – בשביל זה יש לה אחיות גדולות . כשמצלמים בדיגיטלי אפשר מיד לראות אם התמונה הצליחה, לצלם עשרים תמונות בפוזות שונות כדי "שיהיה" ולהחליט רק בסוף מה התמונה הכי מוצלחת. אפשר לערוך את התמונה, לשנות את התאורה, לחתוך אותה ולהוסיף פילטרים. לשלוח לסבתא תמונות במייל ממסיבת יום ההולדת בגן או מהטיול לגן החיות. והכי הכי, אפשר לשמור על המחשב… מנסיון אישי, יש לי אלפי תמונות ששמורות על המחשב (כן, זכרתי גם לגבות) אבל אחד מהחסרונות של הצילום הדיגיטלי הוא העובדה שכבר שכחנו שצריך לפעמים לפתח את התמונות האלו כדי שיהיה תיעוד מוחשי לדורות הבאים. סליחה, אין פה בעצם מה לפתח כי אין כבר פילם – צריך בעצם רק להדפיס. אולי זו הסיבה שאני כל כך אוהבת לעצב דפי אלבום, כי הם מכריחים אותי להדפיס את התמונה ולתעד את הסיפור מאחוריה.

את המצלמה הורודה שלי כל המשפחה יודעת לתפעל – אולי יום אחד אני אעשה גם דף אלבום על כל התמונות ההזויות שלפעמים אני מוצאת אצלי במצלמה… התמונות שהשתמשתי בהן הפעם לא צולמו על ידינו אלא על ידי יעל יניב המוכשרת, שהצליחה לתפוס אותי ואת מאי – ואת המצלמה שמאי החזיקה כמובן.

{6AB3A8C3-3C12-41D2-9531-E4D0944245DC}

דף הרקע של התווים הוא יחסית חדש (בקושי בן שנה), אבל שאר הדפים נמצאים אצלי באוסף כבר כמעט חמש שנים ושרדו את הניפוי הגדול שעשיתי לפני הגראג' סייל. זה רק מראה שדפים אהובים תמיד יהיה להם שימוש! גם שיטת החלוקה של הקישוטים שלי לפי צבעים מוכיחה את עצמה – בחיים לא הייתי זוכרת שיש לי את הלב המנצנץ הזה או את הפרח המנוקד בלי השיטה הזו!

{E800303E-9DF9-42FF-A246-5EE26A747233}

הכיתובים בשחור לקוחים מדף מדבקות ישן נושן שתמיד האמנתי שאמצא לו שימוש. טוב שלא איבדתי תקווה…

{61719073-4786-4BF8-95D8-503CFA71A337}

אז מה היה לנו כאן? קצת נוסטלגיה על ימי המצלמה, עוד קצת נוסטלגיה על דפים ישנים – והופ, עוד דף חדש לאלבום. אני את שלי עשיתי…

קרן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s