ריח של אביב?

שניה אחת לפני – רק להזכיר שיש עדיין מקומות לסדנת אלבום בקופסא ביום שישי הקרוב (ה-24/4) בשעה 9:00 – שאר הפרטים כאן.
חגית (משחק מילים) עשתה לי חיים קלים – ליום ההולדת שלה היא ביקשה כריות ריחניות לארון. נראה לי שזה מסוג הדברים שתמיד כיף להכין אבל אף פעם אתה לא עושה אותם לעצמך אלא למתנה. למה? לא יודעת…
התחלתי בנסיון (לא מוצלח במיוחד) להכנת כריות בסגנון וינטאג` (תוצאות עגומות כבר הראיתי בפוסט הזה) ואז החלטתי שבמקום שאנסה לחקות סגנון מסויים (בחוסר הצלחה משווע – לפחות לטעמי) אולי כדאי לעשות משהו שיהיה יותר בסגנון שלי. את הבד היפני עם הריבועים אני מנצלת כבר הרבה זמן – כל ריבוע הוא פוטנציאל לעבודה אחרת (כמו למשל המחברת היפנית הזו שעשיתי פעם להחלפת מחברות). כל כרית תפורה משתי שכבות של פשתן כאשר על אחת מהשכבות תפרתי ריבוע של בד יפני.
200555_1636
200555_1637
200555_1638
200555_1639
תפרתי בתפר צפוף במיוחד כדי שאפשר יהיה לפרום כמעט עד התפר בלי לחשוש שהכל יתפרק. בתוך הכריות יש פרחי לבנדר עם כמה עלי דפנה (שידועים בתור דוחי חרקים – גם ציפורן עושה את אותה עבודה). יש סה"כ 9 כריות שנארזו בשלוש ערימות קשורות בסרט ושלושתן בתוך סלסלת בד בסגנון חצי יפני.
200555_1644
200555_1645
200555_1646
200555_1647
בסלסלת הבד ויתרתי על שימוש בלבד בתור מקשיח פנימי ובמקום זה השתמשתי בלבד עבה יותר שמהווה את אחד הצדדים החיצוניים. אפילו התחתית עשויה משתי שכבות לבד תפורות זו לזו.
200555_1640
200555_1641
200555_1642
200555_1643
לא יודעת למה בחרתי בגדילים האלו – עכשיו זה נראה לי הכלאה של יפן והמערב הפרוע .
בקיצור, חשבתי שחגית עשתה לי חיים קלים – ובסוף הם היו פחות קלים ממה שחשבתי… בכל אופן, מזל טוב חגית!
ומה לגבי הנסיון שלי בתפירת כרית וינטאג`? הכרית תישאר אצלי בארון בחושך ותארח לחברה לכל השלדים…
חשבתי לקרוא לפוסט הזה "שלדים בארון" אבל אז נזכרתי שכבר השתמשתי בכותרת הזו בפוסט שכתבתי על טיפים לארגון וסידור של חדר היצירה, אז נאלצתי לחפש שם אחר…
הפוסט הזה שמור אצלי כבר מה-16 בפברואר – בכל פעם אני מתכננת להיפגש עם חגית ולתת לה את המתנה אישית, אבל כל פעם משהו דוחה את הפגישה… בינתיים בנות אחרות כבר העלו עבודות עם אותו בד ואני ישבתי וחרקתי שיניים בשקט . היתרון הוא שכשכבר נתתי לחגית את המתנה בשבוע שעבר, היא ממש הופתעה כי יום ההולדת שלה היה כבר מזמן .
קרן.
מה המסקנה להפעם? לא להתעקש לעשות דוקא בסגנון מסויים. מי יודע – אולי כשאהיה גדולה אז הסגנון שלי יחשב וינטאג`
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s