סטודנט חופשי

לאַרְיָיה (גלית) היה יום הולדת כשהייתי בחו"ל. ניצלתי את התירוץ שאני לא בארץ כדי לדחות את מועד הכנת המתנה עוד קצת וסוף סוף הגיעה גם זמנה. כשסיימתי את המתנה לזיקוקית, נשארתי עדיין ב-mode של מחברות והשולחן היה מלא בשאריות בדים בלבן/אדום/שחור. הוספתי עוד כמה שאריות צבעוניות, תפרתי לרצועה (בכוונה לא רציתי שהחלקים יהיו מחוברים ישר) וחיברתי את הכל לרקע נייטרלי של פשתן כדי לתת לצבעים את מלוא האפקט אבל שלא יראה יותר מדי צעקני. בתוך העטיפה הכנסתי גם מילוי של שמיכות טלאים מכותנה כדי שהיא תצא מרופדת ונעימה.
200555_1631
200555_1632
תחת קללת השימושיות שאני נגועה בה, הוספתי גם כיס לעט כדי שתמיד יהיה בהישג יד כשיש משהו חשוב לרשום, וכמובן גם סימניה (עם ריבוע לבד בקצה).
200555_1633
200555_1634
ארייה יקירתי, מזל טוב!
לשמחתי אני מתחילה לסגור קצת את הפער – סיימתי עם המתנות (לפחות לחודש זה), ונשארו רק ההחלפות (ינשופים ,מחזיק מפתחות , מטבח  ומפלצות ) והתחפושות  לפורים כמובן. מתוכננת גם סדנא בהתנדבות בקומונה של פרידה ונומה (סלסלת טלאים כמו זו שנתתי להגריטה לפני שנה) ואינשאללה שתי סדנאות לקהל הרחב בחודש מרץ – תפירת חצאיות ומיני אלבום כלשהו. מקווה שיהיו פרטים בשבוע הבא. המדפסת החדשה שלי אמורה להגיע כל יום ומתחיל לדגדג לי באצבעות לעשות איזשהו מיני אלבום…
ובלי שום קשר למתנה, העברתי השבוע הרצאה במסגרת העבודה בפקולטה למערכות מידע באוניברסיטת באר-שבע. העברתי מספיק הרצאות בחיי בעברית ובאנגלית מול קהל גדול, אבל קצת הצחיק אותי לעמוד על תקן המרצה באוניברסיטה – אולי כי עדיין זכרתי את עצמי בתור סטודנטית לפני קצת יותר מעשור שנים. כל מי שהיא מורה בטח כבר יודעת את זה, אבל אני מופתעת כל פעם מחדש – המורה באמת רואה הכל. הוא רואה את מי שעושה את עצמו מקשיב אבל בפועל סתם מקשקש במחברת, הוא רואה את מי שמפטפט עם השכנים, את מי שעונה לטלפון בזמן השיעור או שולח SMS, את מי שמשלים חומר משיעורים אחרים ואת מי שסתם סופר את הדקות עד הצלצול…
בקיצור, אחרי השיעור יצאתי החוצה וצילמתי את התמונה הבאה – תלמידים שוכבים להם בנחת בשמש בין שיעור לשיעור. קינאתי בהם נורא כי למרות שמרחתי את התואר שלי על כמעט 8 שנים (כולל החלפת פקולטה בדרך), אף פעם אני לא זוכרת את עצמי שוכבת על הדשא ומעבירה את הזמן בסתלבט בזמן הלימודים. יכול להיות שזה בגלל שתמיד למדתי יחד עם מסגרת נוספת (בהתחלה במסגרת הצבא ואח"כ במקביל לעבודה) והייתי בלחץ תמידי להספיק לשיעור/לחזור לעבודה/להשלים חומר/לצלם מאמרים בספריה. המושג "סטודנט חופשי" אף פעם לא תיאר אותי… למדתי רק יום אחד בשבוע וכל ההווי של חיי האוניברסיטה והסטודנטים לא עבר דרכי. בגלל שלמדתי כל כך הרבה זמן ובקצב כזה איטי (בכל זאת, כמה קורסים אפשר לדחוס ביום אחד?), תמיד התחלפו סביבי התלמידים בכל שנה, כל שנה להכיר מחדש את כל הכיתה, להשתתף איתם ב-2-3 קורסים ובשנה הבאה שוב פרצופים חדשים…
200555_1635
טוב, סתם השתפכות רגעית… תתעלמו ממנה.
השבוע אני מתחילה את מרתון פורים  – 3 תחפושות בשבוע – פינגווין, פוקהונטס וחתול . תחזיקו לי אצבעות שלא אשבר בדרך ואלך לקנות תחפושת מוכנה (למרות שלא זכור לי שראיתי תחפושת של פינגווין).  מחר (או בעצם כבר היום) אני בנחלת בניימין לקנות פליז ולבד לתחפושות – מקווה שהגשם יחכה עד הצהריים…
סופשבוע חם (בבית) וגשום (בחוץ),
קרן.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s